הצגת תפריט 
נהג אוטובוס רשאי לנהוג אחרי תאונה קטלנית?
בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לבקשת רשות ערעור של נהג, לאחר שבית המשפט המחוזי החליט לפסול את רישיון הנהיגה שלו מכיוון שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית.
בית המשפט המחוזי קבע שהפסילה תהיה עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו באשמת גרימת מוות ברשלנות, שבה פגע האוטובוס שבו נהג בקטין שחצה את הכביש במעבר חצייה. בית משפט עליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע שלא תינתן רשות ערר אלא במקרים שבהם עולה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן נפסק, כי בקשת רשות ערעור עשויה להינתן בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כגון אם מתקיימת פגיעה בלתי מידתית בזכויות הנאשם או שניתן משקל בלתי ראוי לשלום הציבור או ביטחונו.
תמונת אילוסטרציה
עניינו של נהג האוטובוס אינו עונה על אמות המידה האמורות. בית המשפט העליון הזכיר שסעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקה לפיה נהיגתו של אדם שנאשם בגין מעורבות בתאונת דרכים קטלנית, מסכנת את הציבור ומצדיקה את פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו. על כן, מרגע קרות התאונה הקטלנית, אין "עולם כמנהגו נוהג", והנהג אינו יכול לשוב לנהוג כל עוד מתברר עניינו. בית המשפט רשאי לא להורות על פסילה רק אם ישוכנע כי אין בנהיגה משום סכנה לציבור, והנטל להפריך את החזקה מוטל על הנהג.
בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מפורטת ומנומקת, על בסיס הראיות שהונחו לפניו, כי קיימת תשתית ראייתית כי הנהג היה יכול להבחין במנוח, והמבקש התרשל בנהיגתו. כן הודגש, כי הנהג הכיר היטב את מסלול הנהיגה ואת הצומת שבו אירעה התאונה, וכי עברו התעבורתי אינו נקי מכל רבב. בנסיבות אלו, לא נמצא להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי בשלב זה עלה בידו לסתור את חזקת המסוכנות הנשקפת ממעשיו. גם אם הועלו טיעונים הראויים לבירור באשר להיות התאונה בלתי נמנעת, אין בהם כדי להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, ומקומם להתברר במסגרת ההליך העיקרי.
תאונה עקב פתיחת דלת אחורית
בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנושא פתיחת דלת אחורית של רכב. במקרה שנדון, נהגת הרכב (המשיבה) יצאה ממקום עבודתה אל רכבה שחנה במפרץ חניה סמוך, כדי ליטול ממנו דבר מה לצורך המשך עבודתה. זה היה דבר שבשגרה. הרכב חנה באופן שדלת הנהג פנתה לכיוון המדרכה. כשהגיעה למכונית החונה, פתחה את דלתו הימנית האחורית ורכנה פנימה כדי להוציא את החפץ, ואז פגע בה רכב אחר. רכבה של בעלת הרכב נהדף בעוצמה, ובשל כך נגרמו לה נזקי גוף.
בית המשפט המחוזי הטיל את החבות על חברות הביטוח, וקבע כי יש לסווג את האירוע כפגיעת רכב בהולכת רגל, וכי אין מקום להכיר בקיומה של "תאונה מעורבת", במובן של סעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מכאן הגיעה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. השאלה הייתה אם הרכב היה מעורב בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, או שבעלת הרכב נפגעה כהולכת רגל.
תמונת אילוסטרציה
בית המשפט העליון דחה את הבקשה. על פי ההגדרה הבסיסית בחוק, "'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"... "'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
כבוד השופט פסק שהוצאת ציוד אישי מהרכב או מתא המטען של הרכב אינה בגדר פריקה, כמשמעותה בסיפא של הגדרת השימוש ברכב המנועי. יש לראות ברכב זירת התרחשות, מקום לאחסון בלבד. אין כל משמעות לחפץ שביקשה המשיבה להוציא, והחוק במקרה כזה אינו חל. לפיכך יש לסווג את האירוע כפגיעת רכב בהולכת רגל.
הסיכון של בעלת הרכב להיפגע בתאונה לא היה קשור לרכינה לתוך הרכב. הרכב עמד בחניה ומנועו היה כבוי. הרכב שימש מקום אחסון ולא אמצעי תחבורה.
מתי "גניבת רכב" היא אכן גניבה?
בית משפט השלום בחיפה נדרש לאחרונה לדון בסוגייה מהי גניבת רכב, כפי שהיא מוגדרת בפוליסות ביטוח מקיף לרכב. במילים אחרות, מתי "גניבה" נחשבת "מקרה ביטוח", שבהתרחשותו מזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח. מאחר שבפוליסה לא הוגדרה "גניבה", התעוררה השאלה גניבה מהי, לצורך פרשנות הפוליסה.
לשם הכרעה בשאלה אם נסיבות עובדתיות מסוימות הן "גניבה" לצורך פוליסת ביטוח רכב שאינה כוללת הגדרה של "גניבה", יש להציע שני מבחנים חלופיים: מבחן "קרוב מול זר" ומבחן "מסירת החזקה ברכב בהסכמה". לשם הקיצור ייקראו מבחנים אלו "מבחן הקרוב" ו"מבחן ההסכמה".
תמונת אילוסטרציה
"מבחן הקרוב" בוחן את רמת קרבתו של הנהג אל בעל הרכב. מבחני עזר לקביעת קרבה זו יהיו למשל מבחן הקרבה המשפחתית, מגורים משותפים או עשיית שימוש תכוף ברכב. "מבחן ההסכמה" מציב את השאלה אם בעל הרכב הסכים שהנהג ייטול את מפתחות הרכב.
במשפט זה, מאחר שהתובע נעתר לבקשת חתנו לקבל את מפתחות הרכב, הרי על פי "מבחן ההסכמה" אין מדובר בגניבה. תוצאה זהה תתקבל על פי "מבחן הקרוב", בשל הקרבה המשפחתית בין השניים. לאור מסקנה זו, אין מדובר ב"מקרה ביטוח" של "גניבה".
מאסר בגין נהיגה ללא רישיון ושימוש בסמים
בית משפט השלום בטבריה נדרש לגזור את דינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות בשני כתבי אישום נגדו. על פי כתב האישום הראשון, הנאשם הורשע בביצוע עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, החזקת סמים/שימוש בסמים לצריכה עצמית, נהיגה בשכרות, שיבוש מהלכי משפט. במסגרת כתב האישום השני הורשע בעבירות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בהשפעת סמים/אלכוהול והחזקת סם לצריכה עצמית.
בית המשפט פסק כי מעשיו של הנאשם נפרסו על פני תקופות שונות, אך מכיוון שקיים דמיון רב בהתנהגותו של הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בשני כתבי האישום, אפשר לראותם כאירוע אחד או כתוכנית עבריינית אחת. העבירות שהורשע בהן הנאשם הן עבירות חמורות, והתנהגותו של הנאשם מוכיחה כי אי אפשר להרחיקו מהכביש באמצעות החלטות שיפוטיות על פסילת רישיונו בלבד.
תמונת אילוסטרציה
בתי המשפט קבעו במקרים רבים ובנסיבות מגוונות כי כדי למגר את תופעת הנהיגה בפסילה יש להטיל עונשים חמורים. מדיניות הענישה מתחשבת בצורך להיאבק בתופעה של נהיגה פרועה ונטולת רסן בכבישים תוך התעלמות מכללי החוק והבטיחות ויצירת סיכון ממשי לחיי אדם.
מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם הוא מאסר בן שלושה חודשים עד מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים, וכן עונשים נלווים של מאסר מותנה, הטלת קנס, התחייבות כספית ופסילת רישיון נהיגה לתקופה שבין שנה לחמש שנים. בנסיבותיו של עניין זה, יש לגזור עונש ראוי על הנאשם המצוי בחלק הבינוני של מתחם העונש ההולם, ואין מנוס מלהטיל עליו מאסר בפועל.
הסיר את מבטו וגרם תאונה קטלנית
בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתביעה שהגישה מדינת ישראל נגד נהג שהסיט את מבטו מהתנועה שלפניו וגרם לתאונת דרכים קטלנית. מדובר בערעור על פסק דין שבמסגרתו הורשע המערער בעבירת גרם מוות ברשלנות ונידון לעשרה חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה למשך 12 חודשים ופסילת רישיון נהיגה.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק, כי לפי "כלל הדרך", כאשר הראות טובה והכביש תקין, נסיעה בזהירות תוך מתן תשומת לב לתנועה בכביש ושמירה על מרחק ראוי מהרכב שמלפנים, לא צריכה להסתיים בתאונה. משהתרחשה תאונה בנסיבות כאלה, צריך הנהג הפוגע לספק הסבר להתרחשותה.
תמונת אילוסטרציה
כלל הדרך הוא כלל של היגיון וניסיון חיים. המערער לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו ולא שם לב לתנועה בכיוון נסיעתו, ובכך נהג ברשלנות ובחוסר תשומת לב מספקת לאפשרות שיפגע באדם. הקביעה כי המערער לא שמר מרחק מהרכב שלפניו היא למעשה פונקציה של הקביעה כי לא הבחין ברכב שלפניו. למעשה מדובר ברשלנות. הסטת המבט שלא לצרכי נהיגה - ומשום כך הופתע הנהג כשגילה את הרכב - היא נטילת סיכון בלתי סביר שאין להשלים עימו כחלק מהסיכונים האינהרנטיים שכרוכים בנהיגת רכב. זהו גם סיכון שתוחלת הנזק שלו גבוהה מעלות מניעתו. הענישה שהוטלה על המערער מידתית וראויה ואין להתערב בה.
עמכם הסליחה
