[מגהמה 182 - וואטסאפ ירוק טופ 1]

אסיפת חברים

ארגון חברות ההסעה בישראל קיים ב-28 במרס 2019 אסיפת חברים. לכל המרכיבים של מפגש חברים היה ביטוי נעים במפגש זה. האווירה הייתה נעימה ורגועה. אספות כלליות מלוות בדרך כלל בצעקות של חברים - זו הבמה שעליה "מוציאים קיטור", וזו ההזדמנות לבוא חשבון עם נציגות הארגון ולהניח על השולחן את הביקורת שהצטברה והעיקה. אבל לא כך היה באסיפה זו.
יו"ר הארגון, שמריהו ארביסמן, פתח את האסיפה בדברי נימוסין, כמקובל, ואחר כך עבר לעניינים העיקריים. ענף ההיסעים הוא ענף כלכלי ועסקי, וחברות ההסעה הן זרוע חיונית להנעת המשק. ארגון חברות ההסעה בישראל מסיע מדי יום רבבות עובדים למקומות העבודה. בעולם שבו נעצרים מילוני אנשים בפקקים, נושא ההסעות קריטי ולכן אינו יורד מהשיח הציבורי. רבים עוסקים בכך: הרשויות, התקשורת, הציבור הרחב ומשרד התחבורה. אבל מושיע של ממש, אין.
אחריו דיבר שוקי שדה, מנכ"ל ארגון חברות ההסעה, שהציג נושאים שבהם מטפל הארגון. הראשון הוא המחסור בנהגים. בארגון מנסים מגוון דרכים כדי לגייס נהגים מקצועיים לאוטובוסים. הארגון נמצא במשא ומתן עם צהל ועם המגזר החרדי. לאחרונה אכן נראים נהגים עם כיפות מחזיקים בהגה האוטובוסים.
נושא כבד אשר מעיק על הארגון הוא החזרי הבלו על הסולר. מדובר בהחלטת ממשלה לתת פיצוי למשק ההובלה וההסעה בגין ייקור הסולר בידי המדינה. עכשיו, עת שמדברים בה על מעבר לתדלוק של רכבי ההסעות באנרגיה אחרת, לא עוד סולר, ממהרת המדינה לפגוע בהחזרי הבלו על הסולר. המעשה לא ייעשה.
עניין אחר הוא הבטיחות ברכבי ההסעות. המדיניות של ארגון חברות ההסעה בישראל היא של בטיחות לפני הכול. אלא שהתקנה של מערכות כיבוי אש נוספות במנועי האוטובוסים כרוכה בהוצאה גדולה, והעלות נופלת על חברות ההסעה. המאבק עם משרד התחבורה ניטש על אופן המימון של הוצאה גדולה זו.
שוקי שדה דיבר באסיפה גם על תוכנית משרד התחבורה להפעיל תחבורה ציבורית גמישה והשתלבותו של ארגון חברות ההסעה בישראל בתוכנית זו.
מכיוון שאסיפת החברים התכנסה לאחר שארגון חברות ההסעה בישראל הוכרז ארגון יציג של ענף ההיסעים, התעורר ביתר שאת הצורך לקבוע רשמית וחוקית את תקנון העבודה ואת דרישות יום העבודה הייחודיות לענף. הנושא נמצא בטיפול.
ולסיום הדיווח על האסיפה, ידיעה טובה: הארגון מקדם הקמה של מועדון צרכנות לרווחתם של בעלי חברות ההסעה וציבור העובדים.

תלונות על התחבורה הציבורית

משרד התחבורה פרסם דו"ח תלונות שהגיש הציבור נגד אוטובוסים ונגד רכבות. הוגשו 41 אלף תלונות. בהתחשב במספר הנוסעים בשנה בשירותים אלה, כמיליון נוסעים מדי יום, ספק אם מדובר בכמות גדולה של תלונות.
מבחינת ארגון חברות ההסעה, התלונות על התחבורה הציבורית כבר הגדישו את הסאה. אי אפשר לדבר בנשימה אחת על אוטובוסים ועל רכבות. האוטובוסים עומדים ביעדים שלהם במידה סבירה, אבל הם גרועים בהסברה. ארגון חברות ההסעה בישראל הוא אחד ממליצי היושר היחידים, ומהיחידים שמנסים לעצור את המתקפות על שירותי האוטובוסים.
הרכבת היא חביבת העם. הקווים תל אביב-חיפה, מעכו לנהריה והקו לבאר שבע עבדו יפה. נהגי הקטרים עשו את עבודתם כהלכה. כאשר הגיעו הרכבות המהירות לירושלים החלו השביתות, והוועדים הפעילו מאבקי כוח. את הרכבת צריך להשבית. אין מנוס. יש לעשות לעובדי הרכבת מה שהם עושים למדינה. אלא שצריך לשם כך את עזרת הציבור. השביתה של עובדי הרכבת היא הנשק שהעובדים מפעילים על המדינה. חייבים לקחת אותו מהם.
בעלי הרכב הפרטי מתחילים להבין שהמכונית היא מטרד. הם מתחילים להרגיש שימיה היפים חלפו. זה הרגע להכות בברזל, הוא חם: יש פקקים, אין מקומות חניה, יש תאונות רבות. מי צריך את זה? רבים כבר מרגישים כך. על משרד התחבורה לעזור לציבור לוותר על המכונית הפרטית.
די עם ההשמצות של שירותי התחבורה הציבורית. צריך להתחיל במחשבה חיובית, ואף להטיף ולשנן: אוטובוס הוא טוב. סעו באוטובוסים.