יש לי פינה חמה בלב לסיטרואן ברלינגו. כיום, כשכל המסחריות הקטנות נראות די דומות זו לזו, עם חזית דמוית מכונית נוסעים המשתלבת בתא מטען גדול ומרובע מאחור, קשה להיזכר שזה לא היה כך פעם, טרם פריצתה של הברלינגו לשוק בשנת 1996. המסחריות הקטנות של אז (סיטרואן C-15, פיאט פיורינו, רנו אקספרס) היו בעלות תא נהג ותא מטען נפרדים, כשתא המטען רחב וגבוה בהרבה מתא הנוסעים. ופתאום הגיעה משום מקום סיטרואן ברלינגו, עם מבנה של חלל פנימי אחוד, ושינתה את פני הקטגוריה לנצח. אני אפילו זוכר היכן ראיתי אותה בפעם הראשונה פנים אל פנים. זה היה בתקופה שלא הייתי פעיל כעיתונאי רכב, והמפגש הראשון שלנו היה במסעדה ברחוב יגאל אלון בתל אביב. אני הייתי בפנים, היא הופיעה וחנתה בחוץ. אני זוכר גם את המבט ההמום של בת זוגי לארוחה כשראתה אותי קם ממושבי בהתרגשות ויוצא החוצה כדי לבחון את המכונית מקרוב. "מילא, אם זו הייתה מכונית אקזוטית," היא אמרה מן הסתם לעצמה, "אבל מסחרית? מה עובר עליו?" בעיניי היא (הברלינגו, לא בת זוגי) ראויה למקום בפנתיאון של כלי רכב פורצי דרך, לצד דגמים אייקוניים כגון חיפושית ומיני המקורית.

[image_gallery]

ברלינגו נמצאת איתנו כבר 23 שנים, ולמרבה הפלא עד לאחרונה היו רק שני דורות שלה. הדור הראשון יוצר במשך 12 שנים, כולל מתיחת פנים של אמצע החיים, עד שנת 2008 (וממשיך להיות מיוצר עד היום לשווקים מסוימים). הדור השני החזיק מעמד קצת פחות, מ-2008 ועד 2018. באותה שנה הושק הדור השלישי, שהגיע לאחרונה לחופינו, ומיד לאחר מכן אליי, למבחן דרכים.
הרכב חדש לחלוטין כמובן, ומהווה מעין מהפכה, בהיותו מעוצב עם אלמנטים הלקוחים מתחום מכוניות הנוסעים והקרוסאובר של סיטרואן. חשוב מכך, היותו מבוסס על פלטפורמה שמשרתת דגמי נוסעים רבים של הקבוצה, בין השאר את פיג'ו 3008.

עיצוב

העיצוב מזכיר מאוד את דגמי Aircross של סיטרואן שהושקו לאחרונה, אבל הסיפור נגמר אחרי מושב הנהג, שם מחוברת לחזית הנאה קופסה גדולה ומרובעת, שדומה מאוד בעיצובה לדגם היוצא. נעשה שימוש בפריטי העיצוב האובליים המוכרים מדגמי הנוסעים, הן בכונסי האוויר מלפנים הן על פסי ההגנה על הדלתות, וגם בתוך תא הנוסעים, על חיפויי הדלתות, ואפילו בעיצוב של פתחי האוורור.
גם בחלל הפנימי קיים קיטוב בין החלק הקדמי לאחורי. החלק הקדמי הוא דמוי מכונית נוסעים, עם שפע של צגים, מאפייני נוחות וכדומה, ואילו החלק האחורי שימושי הרבה יותר. בגירסה שבחנתי קיימת מחיצה מאחורי המושבים האחוריים, כדי להפריד בין הנוסעים למטען, אבל המשמעות היא שמשענת הגב של המושבים האחוריים זקופה יותר מדי, ולא מאפשרת ישיבה נוחה למרחקים ארוכים. אולי ללא המחיצה, עם אפשרות של הטיית גב המושבים לאחור, אפשר לשפר את רווחת הנוסעים במושבים אלה.
הדשבורד מתאפיין בשפע של משטחים שחורים, חלקם נוקשים למגע, ובשלל תאי אחסון. יש תא עילי גדול המשתרע לרוחב המכונית, מעל לשמשה הקדמית, שני תאי כפפות בצד הנוסע, ושפע של תאים אחרים בעלי צורות מעניינות, שלא ברור (לי לפחות) למה הם מיועדים. אני הייתי שמח לו הייתה תיבת אחסון בין המושבים הקדמיים.
נפח תא המטען עד לגובה המדף הוא 675 ליטר, ונפחו עד הגג מאפשר לשאת 983 ליטר - נתונים דומים לאלה של הדורות הקודמים של הברלינגו. הגישה למושבים האחוריים היא באמצעות דלתות הזזה משני הצדדים, ולתא המטען יש גישה באמצעות צמד דלתות אסימטריות עם אפשרות פתיחה עד 180 מעלות.

מכללים

מתחת לעור חולקת הברלינגו מכללים עם דגמים אחרים של הקונצרן, בהיותה מבוססת על פלטפורמת EMP2 הוותיקה, שאותה אפשר למצוא בדגמים כגון C5 Aircross, פיג'ו 3008 ו-5008, ואופל גראנדלנד, אבל גם בסיטרואן ג'מפי ותאומותיה לבית פיג'ו, אופל וטויוטה. הכיול של המערכת שונה כאן מן הסתם, במיוחד בחלק האחורי, המבוסס על קורת פיתול.
ברלינגו מגיעה בשתי מידות מרכב - חמישה מושבים ושבעה מושבים - ועם מבחר מנועים. בניגוד לגירסת המקסי של הדגם הקודם, שם הוסיפו לגירסה הקצרה סרח עודף אחורי של 25 ס"מ שהתאפשר לזהות את קו החיבור שלו עם המרכב הקצר, בדגם החדש אין פסי תפר, והרכב מעוצב כמקשה אחת. רוחק הסרנים של הגירסה הארוכה ארוך ב-19 ס"מ מזו של הגירסה הקצרה, ואורכה הכללי ארוך ב-35 ס"מ.
מבחינת מנועים, לארץ מגיע רק מנוע טורבו-דיזל בנפח 1.5 ליטר, אבל הוא מגיע בשלוש גירסאות הספק: 75, 100 ו-130 כוחות סוס, עם מומנט של 23.4, 26 ו-31.3 קג"מ בהתאמה. שתי הגירסאות הראשונות מגיעות עם תיבת הילוכים ידנית, והשלישית מגיעה עם תיבת הילוכים אוטומטית - לא רובוטית - בעלת שמונה הילוכים, מתוצרת חברת AISIN היפנית. הגירסה הארוכה מגיעה רק עם שילוב זה, שהניע גם את הגירסה שבחנתי - חמישה מושבים ברמת גימור הגבוהה ביותר, Shine.

בנסיעה

השילוב של המנוע החדש והפלטפורמה מעניקים לברלינגו ביצועים שאינם דומים כלל לאלה של הגירסאות הקודמות שהכרנו. עם כמעט 50% יותר הספק ושליש יותר מומנט, אין פלא שההאצה ל-100 קמ"ש מתבצעת כעת בפחות מ-12 שניות (החברה נותנת רק את הנתון של הדגם הידני, שמזנק ל-100 קמ"ש בתוך 10.3 שניות - מרשים מאוד לרכב מסחרי), לעומת כ-15 שניות בדגם היוצא, והמהירות המרבית היא 184 קמ"ש, כ-25 קמ"ש יותר מהדגם היוצא.
אבל לא רק הביצועים שופרו מאוד. חוויית הנהיגה בכללותה שונה לחלוטין: מדובר בביצועים ובאחיזת כביש של מכונית נוסעים, בלי שום סממן מסחרי, זולת אולי קופצנות מה של החלק האחורי כשהרכב ריק. אני חייב לציין גם את ההיעדר המוחלט כמעט של רעשי רוח, דבר שתורם מאוד לחוויית הנסיעה. לצמיגים חתך נמוך יחסית, 205/60 R16.
לפי נתוני היצרן, המכונית אמורה לנסוע 21.2 ק"מ על ליטר סולר בעיר, 23.2 ק"מ מחוץ לעיר, ו-22.7 ליטר במסלול משולב. נתונים אלה מחושבים על פי תקן NEDC ה"ישן", ולא על פי תקן WLTP החדש, כלומר הם עדיין רחוקים בהרבה מהנתונים שאפשר להשיג בפועל. במבחן הדרכים שלי הייתה תצרוכת הדלק הכללית 15.3 ק"מ לליטר, בנסיעה שרובה בינעירונית וללא עומס, ובסביבה עירונית היא לא ירדה הרבה - 13.5-13 ק"מ לליטר.

אבזור

השדרוג של הברלינגו למשהו שדומה יותר למכונית נוסעים נמשך גם ברמת האבזור, בעיקר ציוד הבטיחות. מלבד כל המערכות המוכרות המצוינות באמצעות שלוש אותיות (ABS, ESP וכדומה), אפשר למצוא שלל מערכות מתקדמות כגון התרעה על סטייה מנתיב, מניעת סטייה מנתיב, התרעה על קירבה לרכב שמלפנים, בלימת חירום אקטיבית הפועלת ממהירות של חמישה קמ"ש ועד 85 קמ"ש וזיהוי תמרורי מהירות. יש גם שש כריות אוויר ונקודות עיגון ISOFIX למושבי בטיחות לילדים מאחור. לעומת זאת אין מצלמה אחורית, ואפילו חיישני החניה האחוריים הם מהרכבה מקומית.
בנסיעת המבחן שלי התקבלו התרעות של מגוון המערכות באמצעות חיווי בלוח המחוונים, לא חיווי קולי, אולם מפעם לפעם פצחה המכונית בסידרת ציוצי אזהרה שגרמה לי לחפש - ללא הצלחה - מה אני עושה לא בסדר.
בתחום האבזור בולטת מערכת המולטימדיה המופעלת, כמקובל כיום, באמצעות צג מגע נאה המתנוסס מעל לוח המכשירים. גלגל ההגה מצויד בשפע של מתגים להפעלת מערכות, ומאחוריו שתי ידיות להחלפת הילוכים וידית אחת שמשמשת להפעלת מערכת בקרת השיוט ולהגבלת המהירות, שכמו בדגמים אחרים של החברה, נמצאת במיקום מוסתר, מאחורי גלגל ההגה משמאל למטה, והסיכוי היחיד להפעיל אותה כשורה במהלך נסיעה הוא באמצעות חוש המישוש, כלומר לשנן את התפקוד של הלחצנים למיניהם על הידית. כמקובל בסיטרואן, המכונית מצוידת בחיישני גשם ובתאורה חיצונית. בורר ההילוכים של תיבת ההילוכים האוטומטית הוא אותו בורר עגול המוכר לנו מהג'מפי, נוסף על האפשרות להחלפה ידנית מההגה, כאמור.
לחובת האבזור אציין שמערכת מיזוג האוויר רגילה, ללא בקרת אקלים ולא מפוצלת, ובסכי השמש אין מראות - קצת מוזר בימינו.

סיכום

הברלינגו החדשה יקרה יותר מקודמתה. המחיר של הגירסה הזולה ביותר הוא 144 אלף שקלים, ואילו מחירה של גירסת Shine, שעליה נהגתי, הוא 154,000 שקלים. הגירסה היקרה ביותר, ארוכה עם שבעה מקומות, חוצה כבר את הרף של 170 אלף שקלים.
מעבר לזכות הראשונים ההיסטורית, הברלינגו מחזיקה גם בתואר המסחרית הנמכרת ביותר בישראל. עם שיפורים בעיצוב, בנוחות, בביצועים ובבטיחות, אין כל סיבה שהיא לא תמשיך לעשות זאת גם בשנים הבאות.