פעם היה נפוץ הביטוי "שולמן ישלם". רבים משתמשים בו גם היום. השימוש בביטוי הזה נעשה, למשל, כאשר נכנסנו למסעדה לנגב חומוס, ואחד מהחבר'ה, צאצא לטייקון, אמר למסעדן את מי לחייב על הארוחה, ולנו אמר "שולמן ישלם", או כאשר נרשמה עבירת חניה או עבירה אחרת, חמורה יותר, נגד מועסק על ידי חברה או מעסיק פרטי, והוא פטר את עצמו מהחובה באמירה "שולמן ישלם", וידע שהמעביד שלו יספוג את ההוצאה.
השאלה הניצבת בפנינו עתה היא אם המעביד רשאי להיות "שולמן" ולשלם קנס שהוטל על עובד בגין עבירת תעבורה, ובכלל, אם חובת תשלום קנס בגין עבירה כלשהי חלה על העבריין או שמא מאן-דהוא רשאי לשלמה בעבורו.

חוק העונשין

סעיף 252א בחוק העונשין, שכותרתו "תשלום קנס שהוטל על הזולת", מורה:
"(א) לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו - מאסר שנה אחת.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, יואשם בה גם כל אדם אשר בעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד מינהל בכיר האחראי לתשלום הקנס, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
(1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;
(2) שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה."

ההיגיון שבחוק פשוט וברור: על אדם שחטא לשאת בעצמו בעונש שהוטל עליו. הייתכן שעבריין שנדון למאסר ישלח לכלא מישהו במקומו? הייתכן שנהג שרישיונו נפסל בגלל עבירת תעבורה יפקיד את הרישיון של רעייתו או של חבר טוב שנזקק לרישיון פחות ממנו?
לא הרחקנו לכת בשאלה אם נדון למוות יכול להביא לו ממלא מקום... לאושרנו, אין גזר דין מוות בישראל, אך במה שונה תשלום קנס שהוטל על עבריין תנועה מענישה אחרת?

עבירה בכורח הנסיבות

סעיף 252א בחוק העונשין, כבודו במקומו מונח, אבל מה יעשה מחלק מזון במשאית של חברה המעסיקה אותו, כאשר עליו לפרוק ארגזי מזון בחנות מכולת שפיתחה נמצא בדיוק ליד נתיב לתחבורה ציבורית? אם לא יעצור בנת"צ ויחפש מקום עצירה חוקי לפריקת המצרכים, ייאלץ ללכת כברת דרך ארוכה מאוד כשהוא נושא או מגלגל בעגלה את ארגזי המזון והמשקאות - מעשה שאינו מתקבל על הדעת. לעומת זאת אין ספק כי פריקה של מצרכי מזון ושתייה בחנויות היא שירות חיוני לציבור. האם ראוי שעל מתן שירות חיוני יספגו נהגים דוחות? ומה עם נהגים של משאיות אשפה? ונהגי טנדרים של מרוקני תיבות המכתבים?
הדוגמאות רבות והמקרים רבים, ולא בסוגיות חניה ועצירה בלבד. נהגים שהם עובדי הגופים והשירותים שהוזכרו לעיל, אינם רוצים, ובצדק, לשלם קנסות תעבורה בגין עבירות בכורח הנסיבות המוכתבות ממסלול החלוקה או ממסלול האיסוף שהטיל עליהם המעביד. הם דורשים, והצדק עמם, שהמעביד יישא בתשלום הקנס וישלם את הדוחות, מה שכאמור לעיל אסור על פי חוק העונשין. על כן הטילה הכנסת, לפני שנים רבות, סייג לסעיף 252א בחוק העונשין, וקבעה בסעיף 69ג לפקודת התעבורה כלהלן:
"הוראות סעיף 252א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לא יחולו על תאגיד או על מעביד בשל תשלום קנס על עבירת תעבורה, אלא אם כן היא עבירה לפי סעיפים 64 עד 67 או שהיא עבירה הנכללת בתוספת הראשונה או התוספת השנייה."

כלומר, יש עבירות שבהן אסור למעביד בתכלית האיסור לשלם את הקנס שהוטל על הנהג, ואם יפר את האיסור הוא צפוי לשנת מאסר, ויש עבירות שהוא רשאי לשלם.
מה הם סעיפים 64 עד 67 בפקודת התעבורה, או עבירות הנמנות עם התוספות הראשונה והשנייה שבהן אסור למעביד לשלם?
עיקרם הם גרימת מוות בנהיגה רשלנית, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בשכרות או בהשפעת סמים ונהיגה ללא רישיון נהיגה או בזמן פסילה, עקיפה בדרך לא פנויה או הסעת נוסעים במספר העולה על המותר. ויש עוד.
אפשר לקצר ולומר, שעל כל עבירה שקבע המחוקק שבגינה יש להזמין את העבריין לבית המשפט, נאסר על המעביד לשלם את הקנס שייגזר. כדי למנוע ספק, אין המדובר בעבירת קנס שהנאשם ביקש להישפט עליה.
לעבירות המשפט נוספו כמה עבירות חמורות המוגדרות כעבירות קנס, שגם בהן אין המעביד רשאי לשלם בעבור העובד: אי-ציות לרמזור אדום; אי-ציות לתמרור עצור; אי-ציות להוראות בדבר מעבר על מסילת ברזל; אי נקיטת אמצעי זהירות בנסיעה לאחור; סינוור; נהג אוטובוס שלא הבטיח את ביטחון הנוסעים או לא סגר את הדלתות לפני הנסיעה.

דו"ח תאגיד

האיסור החל על מעביד לשלם בעבור עובד שלו בעבירות שהזכרנו, חל גם על "דו"ח תאגיד" כשם שהוא חל על דוחות אחרים. דו"ח תאגיד במהותו בא לפצות על מחדל שלפיו דו"חות תעבורה מצולמים, כגון מהירות מופרזת או אי ציות לרמזור אדום, יכולים להיות משולמים, אבל כיוון שהרכב בבעלות תאגיד, לא יירשמו נקודות חובה לנהג ולא תירשם העבירה ברישום הפלילי התעבורתי שלו.
מכיוון שיש בכך אי שוויון של החוק, שכן הנוהג ברכב בבעלותו גם ישלם את הקנס, גם יצבור נקודות שעלולות להביאו לקורס נהיגה נכונה ואף לפסילת רישיון נהיגה, נקבע בפקודת התעבורה שגובה הקנס לתאגיד יהיה פי ארבעה. יתכבד נא התאגיד ויסב את הדו"ח לשמו של הנהג, ואז יוחזר גובה הקנס למקור, ולנהג יירשמו הנקודות וההרשעה.
מצער לדעת שרבים מהנהגים שנקנסו באמצעות התאגיד בסכום ששיעורו פי ארבעה, מעדיפים לשלם את הקנס המוגדל ובלבד שלא יירשמו נקודות לחובתם. אם המעבידים בעלי הרכב יאמצו תרבות קבועה של הסבת דו"חות לשמו של הנהג, תהיה התוצאה WIN-WIN: הנהג ירוויח כשישלם רק את הקנס המקורי (לדוגמה, כניסה לצומת באור אדום = 1,500 ₪; בדו"ח תאגיד = 6,000 ₪), וכולנו נזכה להרתעת הנהג מלעבור עבירות נהיגה.

הכותב הינו מנכ"ל ב.ב.ד - בטיחות בדרכים המרכז להדרכה