מחקרים מלמדים שמספר תאונות הדרכים שנגרמו מ"הסחת דעת" עלה באופן תלול בשנים האחרונות. השימוש בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה גובר. "שימוש" פירושו לא רק שיחה קולית עם אחר תוך כדי נהיגה אלא גם משלוח מסרונים וקבלתם, גלישה באינטרנט וכל שימוש אחר בטלפון.
בתקנה 28 לתקנות התעבורה נקבעו ההוראות הרלוונטיות לעניין זה. נקבעה חובה להחזיק בהגה או בכידון בזו הלשון: "נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה."
באופן ספציפי, התקנות קובעות כי בעת שהרכב נמצא בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם אלא באמצעות דיבורית, וכן לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s). התקנה נועדה להתריע על הסחת דעתם של נהגים למכשיר הסלולרי ולכל שימוש בו. לפיכך כשהגיע העניין לפתחו של בית המשפט העליון, הוא החמיר בפרשנות המילה "שימוש", וקבע כי כל אחיזה או נגיעה בטלפון הסלולרי בשעת נהיגה - שימוש היא.

למורים פקודה

פקודת התעבורה קובעת הוראה מיוחדת המכוונת למורי נהיגה בשעת הדרכת נהיגה. לפי ההוראה, מי שבידו רישיון להוראת נהיגה, לא ישתמש בשעת הוראת הנהיגה בטלפון קבוע או נייד, אלא באמצעות דיבורית.
עולה השאלה, האם גם על מורי הנהיגה חלה אותה פרשנות מרחיבה האוסרת עליהם לגעת או לאחוז בטלפון הסלולרי בשעת הוראת נהיגה?
לדידה של משטרת ישראל, עבירה זו, הנעברת על ידי מורה לנהיגה, חמורה אף מזו הנעברת על ידי נהג במובנים מסוימים. בחוברת נוסחי האישום (חנ"א) שמחזיק בידו שוטר תנועה, ניתנה הנחיה לשוטרים לאכוף הוראה זו גם כשהרכב בעצירה, ובדו"ח יש לציין את פרטי התלמיד, שמו ומספר הזהות שלו. לעומת זאת התקנה הנוגעת לנהג מחייבת לא להשתמש בטלפון רק בעת שהרכב בתנועה. ללמדך שהמחוקק ביקש להקפיד הקפדה יתרה עם מורי הנהיגה שלא ישוחחו בטלפון ללא דיבורית גם כשהרכב בעצירה.
הפקודה הנוגעת למורי נהיגה אינה אוסרת "שימוש" אלא דיבור בלבד. זאת בניגוד לנהג, שעליו נאסר כל שימוש בטלפון בעת שהרכב בתנועה.

מעשה שהיה

לפתחו של בית המשפט לתעבורה הגיע מקרה של מורה לנהיגה אשר בשלב מסוים בשעת שיעור נהיגה נגע בטלפון הנייד. בעת שעצר אותו השוטר היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית. תגובת הנאשם בעת רישום הדוח הייתה: "הטלפון נמצא במיתקן קבוע, הדיבורית עליי קבוע, אין מצב שהחזקתי את הפלאפון ביד."
המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה אם הנאשם אחז בידו את הטלפון הנייד. לטענת המאשימה, אחז הנאשם בטלפון הנייד בידו הימנית, ולטענת הנאשם, היה הטלפון הנייד מונח בדיבורית, והוא נגע בו כאשר היה מונח בדיבורית. בנוסף נדונה השאלה אם לייחס לנאשם עבירה גם אם תתקבל גירסתו לפיה נגע בטלפון הנייד כאשר היה מונח בדיבורית.
בית המשפט זיכה את הנאשם מהאשמה, תוך שהוא קובע שאין מחלוקת כי הנאשם נגע בטלפון. לא הוכח אם הנגיעה הייתה רגעית או לא (כגון לצורך כתיבת מסרון) ואם הוסט מבטו של הנאשם מהדרך. לדברי השוטר, האגודל הקיש על המסך, ולכן אפשר להניח לטובת הנאשם, כי מדובר בהקשה רגעית, שהיא אינה אסורה, הגם שמדובר בטלפון חכם ולא בטלפון בעל לחצנים.
לאחר שניתח את הראיות שהובאו בפניו ואת הוראות החוק, קבע בית המשפט כי הוראות הסעיף הרלוונטי בפקודת התעבורה אינן אוסרות במפורש את ההחזקה בנפרד מהשימוש בטלפון, וכן אין איסור לקרוא או לכתוב מסרונים גם כשהטלפון מקובע במיתקן. הסעיף מתיר אחיזה ושימוש בטלפון באמצעות דיבורית. בית המשפט היה סבור כי פרשנות ראויה של הוראות הפקודה תביא למסקנה כי השימוש במסרונים אסור למורה לנהיגה גם בשעה שהטלפון מצוי במיתקן עגינה.
הנחת המוצא לגבי מורה לנהיגה היא כי הנהג היושב לצידו, שאינו בעל רישיון נהיגה, אינו מיומן בנהיגה, ועל כן הוא אחראי על נהיגת התלמיד, ועליו להיות פנוי ללא הסחת דעת לתקן משגים ולמנוע תאונות.
לדידו של בית המשפט, תכלית החוק היא שאכן לא יהיו מסיחים לתשומת ליבו של המורה לנהיגה מהדרך ומאופן נהיגת התלמיד. ה"תקלה" שביקש המחוקק לתקן אינה נוגעת רק להחזקת הטלפון ולאי היכולת לתפעל את הרכב בעת הצורך כמורה לנהיגה, אלא לעצם הסחת הדעת מהדרך, באופן שיסיט את תשומת ליבו מנהיגת התלמיד. בעניין זה אין ספק כי שליחת מסרונים וקריאתם היא בבחינת הסטת תשומת הלב. עם זאת סבר בית המשפט, כי פרשנות שלפיה כל נגיעה רגעית בטלפון כאשר הוא מונח על מיתקן העגינה היא שימוש, פרשנות כזו רחבה מדי, גם מכיון שאינה אסורה על פי לשון החוק וגם בהשוואה להוראות תקנות התעבורה הנוגעות לנהג הנוהג ברכב.

הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה. sgilad-Law.co.il