הצגת תפריט 
תאונות קטלניות שמעורב בהן הולך רגל
נוצר הרושם, כי בכל מקרה של תאונה, ובעיקר כשמדובר בתאונה עם הולך רגל על מעבר חצייה, יימצא הנהג הפוגע אשם בדין. מתחזק הדבר בתאונות שתוצאתן קטלנית, היינו, אדם קיפח את חייו בגין התאונה. והנה, בית המשפט מוצא כי אחריות הנהג במקרים האלו אינה מוחלטת, וכי בנסיבות הנכונות לא יימצא פגם בנהיגתו של הנהג המעורב.
מעשה שהיה
במקרה שנדון בבית המשפט תוארה תאונה שהתרחשה ברחובה של עיר, סמוך לצומת. הרחוב מחולק לשני מסלולי נסיעה שאי תנועה בנוי מפריד ביניהם, ולאורכו מוצבת גדר. בכל מסלול נסיעה שני נתיבי נסיעה לכל כיוון. בצומת מוצבים רמזורים בכל כיווני הנסיעה, וכן רמזורים להולכי הרגל החוצים את שני הרחובות שבמעברי החצייה בצומת.
הנהג המעורב בתאונה נהג ברכבו הפרטי בנתיב השמאלי של אותו רחוב. בהתקרבו לצומת, נהפך מופע האור ברמזור שבכיוון נסיעתו מאור ירוק רצוף לאור ירוק מהבהב. בעת שחצה את הצומת, כבר נהפך מופע הרמזור לצהוב. הנהג המשיך בנסיעה רצופה במהירות של כ-60 קמ"ש, שאין מחלוקת כי היא בגדר המהירות המותרת בכביש זה, ומכל מקום, תואמת את תנאי הדרך.
באותה עת חצתה אישה את הכביש. היא חצתה במעבר החצייה המצוי לאחר הצומת לפי כיוון הנסיעה של הנהג. האישה, שהייתה כבת שמונים, חצתה את הכביש מימין לשמאל, לפי כיוון הנסיעה של הנהג, בזמן שמופע הרמזור להולכי הרגל בכיוון חצייתה היה אדום כבר בעת שהחלה לחצות את הכביש, ונמשך כל הזמן שבו הייתה במעבר החצייה. הנהג פגע בה, וכתוצאה מפגיעה זו היא נפצעה באורח קשה. למרבה הצער, כעבור זמן קצר נפטרה האישה מפצעיה.
הנהג הורשע בדין בבית המשפט לתעבורה, וערער לבית המשפט המחוזי. המחוזי קבע, כי חזקה עלינו ההלכה משכבר הימים, שעל פיה "חובתו הראשונית של כל נוהג ברכב היא להשגיח בכל עת בנעשה בדרך שלפניו וסביבתה המיידית". גם אין חולק על כך שעל הנוהג בדרך להיות ערני לאפשרות שסכנה תיקרא בדרכו, ועליו להיות דרוך ומוכן לכך. "נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים... נהג סביר אינו יכול, ואיננו חייב, לכן, לצפות, שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות, שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה".
נקבע לא אחת, כי גם התפרצות רשלנית של הולך רגל אל הכביש, ואפילו התאבדותו בקפיצה אל הכביש, אינם מנתקים את הקשר הסיבתי שבין רשלנותו של הנהג לבין תוצאת התאונה, ובלבד שבאותן נסיבות חלה על הנהג החובה לצפות את הסכנה.
למרות הלכה זו, וחרף החובה החלה על כל נהג לחזות סכנות שעשויות להתרחש בדרכו, לא כל סכנה הנקרית בדרכו אפשר לצפות, לא כל סכנה הוא חייב לצפות, ולא כל סכנה שלא נצפתה והתממשה, בהכרח מגלגלת על הנהג אחריות להתרחשותה. השאלה היא אם כן, אם בנסיבות העובדות הנדונות היה על הנהג לצפות את חציית הכביש של האישה בניגוד למופע האור האדום ברמזור להולכי הרגל במעבר החצייה.
בית המשפט הדגיש, כי על הולך הרגל מוטלות חובות, ובוודאי שכך גם על הולך רגל מבוגר. בין השאר, על הולכי רגל לציית לרמזור להולכי רגל. בנוסף, ישנן הוראות מפורשות הקובעות כי "לא יחצה אדם כביש, אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות".
הוראה אחרת קובעת: "לא יירד הולך רגל ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך באופן פתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו, ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה".
כמתואר, הנהג המעורב התקרב אל הצומת כאשר בכיוון נסיעתו היה ברמזור אור ירוק (גם אם היה מהבהב), וחלף על פני קו העצירה של הצומת באור צהוב. הוא היה רשאי להשלים את מעבר הצומת ולפנותו מיד. בפרק זמן זה היה מופע הרמזור במעבר החצייה שבו חצתה האישה אדום למשך שניות ארוכות.
בכביש שבו נסע הנהג המעורב הנסיעה מהירה למדי. הוא אינו מצוי בתוך אזור מגורים או בשטח בנוי. לכל אורכו אין בו מבנים שהמעבר אליהם נעשה מאותו רחוב.
בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות המתוארות, אין לומר שהיה על הנהג לצפות מעבר של הולך רגל, שיחצה את הכביש בניגוד לאור אדום ברמזור של מעבר החצייה. בכל מקרה, כפי שעולה מהממצאים העובדתיים במקרה הנדון, אין קשר סיבתי בין הסיכון שיצרה האישה, בכך שחצתה בניגוד למופע האור האדום ברמזור של הולכי הרגל, לבין נסיעת הנהג, שבעת חציית קו הצומת נהפך מופע האור ברמזור שבכיוון נסיעתו מירוק מהבהב לצהוב. לפיכך זיכה בית המשפט את הנהג מהאישום.
הכותב הינו מומחה למשפט תעבורה. sgilad-Law.co.il
עמכם הסליחה
