הצגת תפריט 
כשלים טכניים ברכבים ותאונות דרכים
האם כשל טכני הוא סיבה לתאונה? הממצאים הסטטיסטיים היבשים מלמדים ששיעור התאונות שבהן הגורם הדומיננטי לתאונה הוא כשל מכני או טכני אפסי כמעט. עד כמה הדבר נכון?
עוד בשנת 2005 דנה ועדת שיינין, שמינתה הממשלה בנושא הכשל הטכני, בתאונות דרכים. הדו"ח שעורר הדים מתחיל בתיאור הזה: "מקובל להתייחס למאפייני הרכב כגורם משני ושולי בהיווצרות וגרימת תאונות דרכים, אך מסתבר, שככל שחקירת התאונות יורדת לעומק רב יותר, הקשר בין כשל טכני לתאונה מתחזק והולך, ומוכיח כי אין לזלזל או להמעיט במשקלו הפוטנציאלי של גורם זה." עוד נכתב בדו"ח: "ברמת החקירה המתקיימת כיום לא מקבל המרכיב הטכני את המשקל הראוי, ותרומת מרכיבים קריטיים כדוגמת בלמים, מערכות ההיגוי, מתלים, בולמי זעזועים או צמיגים אינה נחקרת בדרך כלל." התובנות על פי ועדת שיינין: "יכולתו של הגורם הטכני למנוע את התאונה (בטיחות אקטיבית) או להקטין ולמזער את תוצאותיה (בטיחות פסיבית) היא גדולה... הגורם הטכני הוא קו ההגנה האחרון על חיי הנוסעים ברכב והמשתמשים בדרך." אם כן ככל שמתרבים תחקירי עומק של תאונות, והם מעטים ביותר, כך מסתבר גודל משמעותו של הכשל הטכני.
מאז קום המדינה ועד היום נהרגו בתאונות דרכים כ-30,000 איש. בשנים האחרונות ניכרת ירידה במספר התאונות הקטלניות, ועדיין מדובר במאות הרוגים ובאלפי פצועים בשנה, חלק לא מבוטל מהם נשאר נכה לצמיתות.
הגורם האנושי והגורם התשתיתי
שני הגורמים העיקריים לתאונות דרכים הם הגורם האנושי, כלומר הנהגים והולכי הרגל, והגורם התשתיתי - כבישים. במקום השלישי - המצב המכני של הרכב.
מרבית התאונות מתרחשות בגלל הגורם האנושי - רשלנות, טעות בשיקול הדעת, נהיגה חסרת אחריות, אי-ציות לחוקי התנועה תוך סיכון עצמי וסיכון נהגים אחרים, נהיגה בהשפעת אלכוהול או סמים, נהיגה בעייפות, חוסר ריכוז ופעולות מסיחות דעת (שימוש בטלפון נייד, קריאת מסמכים, הפניית המבט לאחור וכדומה). אלו גורמים בדרך כלל תאונות קשות עד קטלניות. גם מהירות התגובה של הנהג ויכולת קבלת ההחלטות שלו במצבי סיכון משפיעים במידה רבה על סיכוייו להיות מעורב בתאונת דרכים.
אלא שהאוחזים בהגה אינם האשמים היחידים. הולכי-רגל אשר מתפרצים במפתיע לכביש או חוצים כביש במקום אסור, וכן רוכבי דו-גלגלי למיניהם שאינם מצייתים לתמרורים או לרמזורים, גם הם חלק מהגורם האנושי שמביא לתאונות דרכים.
אשר לגורם התשתיתי, כבישים רבים במדינה נחשבים בדרגת סיכון גבוהה. בדרך כלל אלו כבישים שנסללו לפני עשרות שנים ולא הותאמו לצרכי התחבורה המודרניים. הם צרים, בעלי שוליים צרים מאוד, ללא אמצעי הפרדה ואינם מתוחזקים היטב. חלקם מוגדר "כבישים אדומים", כלומר בעלי היסטוריה עשירה של תאונות דרכים קטלניות.
הגידול המתמיד במספר כלי הרכב הנעים בכבישים מגביר את נפח התנועה ואת העומסים בצירי התנועה המרכזיים. הדבר מתבטא בעלייה במספר התאונות. בעשורים האחרונים פועלת החברה הלאומית לדרכים (מע"צ לשעבר) לשיפור ולהרחבה של אותם כבישים צרים ומסוכנים, אלא שקצב העבודות אינו מדביק את קצב הגידול במספר הרכבים.
הכשל הטכני
על פי הנתונים הסטטיסטיים של המשטרה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קיים תת-דיווח חמור של גורם הרכב בתאונות הדרכים, וזאת כאשר בדיווחים מופיעים "גורמי רכב" בתאונות עם נפגעים בשיעור שנע בין 0.3% ל-0.5% בלבד מהתאונות. מחקרים רב-תחומיים וחקירות לעומק של תאונות דרכים שנערכו בארה"ב מלמדים, כי משקלו של גורם הרכב בתאונות דרכים גבוה במדינות המערב הרבה יותר (בין 3% ל-15% ואף יותר) מאשר במדינות העולם השלישי.
בחקירה רב-תחומית של תאונות דרכים דורגה בחינת השפעתו של גורם הרכב בתאונות לפי ההגדרות האלה: "גורם ישיר", "גורם מסייע", "גורם משפיע" ו"גורם עקיף". כגורם ישיר או מסייע נמצא כי תרומתו של הרכב לתאונות הייתה 13%-6%, כגורם משפיע וגורם עקיף הייתה תרומתו בין 14% ל-28%. המשמעות היא שלגורמים הקשורים ברכב יש השפעה מעשית על היקף התאונות וחומרתן, הרבה מעבר למה שבוחני המשטרה חוקרים ומדווחים בסטטיסטיקה המשטרתית. יצוין שכאשר המשטרה עורכת מבצעי פתע לביקורת תקינות הרכב עם משרד התחבורה, הנתונים שמתפרסמים מלמדים שהופעת ליקויים ברכב מתגלה בעשרות אחוזים מכלי הרכב הנבדקים. חלקם אף מורד מהכביש עקב ליקויים חמורים במכללים בטיחותיים.
ההשפעה של גורמים מכניים כגורם ישיר וכגורם עקיף בתאונות הופיעה במחקרים הרב-תחומיים הן במרכיבי הבטיחות האקטיבית, שקשורה במניעת תאונה (לדוגמה, תוצאה של חופש במערכת ההיגוי ובמתלים, איכות הבלמים ומצב מערכות ABS, איכות הפנסים והמחוונים, איכות הצמיגים ומצבם), והן במרכיבי הבטיחות הפסיבית, שקשורה עם הפחתת חומרת התאונה (ספיגת חבטות ההתנגשות על ידי חגורות הבטיחות, כריות אוויר וחלקי רכב הסופגים את כוחות ההתנגשות ומפחיתים את העברתם אל נוסעי הרכב ועוד). לפריטי הרכב שיש להם השפעה על הבטיחות האקטיבית ומניעת התאונה, תלות ישירה בתקינותם, שכן סטיות רכבים מהנתיבים תוך כדי נסיעה או הטיה קלה של ההגה, או בעת בלימה, הן תופעה נפוצה. סטיות אלה נובעות לעיתים ממשיכה קלה של מערכת ההגה עקב ליקוי מכני, כך שבעת חוסר תשומת לב רגעית של הנהג, הליקוי משפיע על סטיית הרכב מנתיבו.
באופן דומה, רכיבי הבטיחות הפסיבית עשויים לא למלא את ייעודם עקב תקלות וליקויים. רכיבים אלה תורמים להחמרת התאונה. ייתכן שתכונותיהם לריסון טלטלות הגוף של הנוסעים בעת התנגשות נפגמו, או שיכולתם לספוג ביעילות את חבטת ההתנגשות נחותה יחסית לדרישות התקנים. מכאן שהדאגה לתקינות הרכב על מכלליו היא צורך רלוונטי וחשוב מבחינה בטיחותית, וזו גם הסיבה לקיום מערכות פיקוח על תקינות הרכב באופן תקופתי ובבדיקות פתע. מכאן גם עולה הצורך לוודא שהחלפים עומדים בתקני הבטיחות המקובלים במדינות המערב. עם זאת בשוק הישראלי נפוץ השימוש בחלפים משומשים או בתחליפיים שלא עברו ביקורת של עמידה בתקני הבטיחות.
באיגוד הלאומי לבטיחות בדרכים בארה"ב, NHTSA, מנתחים בעקיבות את ממצאי תאונות הדרכים ומנסים להתמקד במיוחד "בסיבות הקריטיות" לתאונה ובגורמים בעלי תרומה קריטית להתרחשותה. אלה גורמים מרכזיים בשרשרת האירועים המביאים לתאונה.
במרבית התאונות הסיבה הקריטית לתאונה מיוחסת להחלטות של נהג אחד או יותר - 94% (כ-2,046,000 תאונות שנותחו). כך על פי דוח סטטיסטיקת תאונות דרכים. על פי אותו דוח, כשל מכני ברכב נחשב סיבה קריטית לתאונה רק ב-2% (44,000 מהתאונות).
אם תאונות שנגרמו מכשל מכני הן מיעוט מינורי, מדוע יש להתמקד בהן?
באיגוד הלאומי לבטיחות בדרכים טוענים כי הנתון של 2% מהתאונות אינו מדויק. הטענה העיקרית היא שאת הסיבות הקשורות ברכב אפשר להסיק בעיקר באמצעות בדיקה חזותית חיצונית של רכיבי הרכב. הנתונים הסטטיסטיים לא יכולים כמובן לשקף נאמנה בעיות שקשורות לרכיבים פנימיים שאינם גלויים לעין. המסקנה המתבקשת היא שכשלים מכניים בכלי רכב עשויים להיות בעיה גדולה יותר מזו שנראית על פי הנתונים הזמינים, וסביר שכך הוא.
באיגוד הלאומית לבטיחות בדרכים בארה"ב מציינים חמישה כשלים מכניים עיקריים לתאונות דרכים.
כשל מספר 1: צמיגים
התפוצצות של צמיגים, או חוסר אוויר ניכר, הם הגורם הטכני העיקרי לתאונות דרכים בארצות הברית. על פי דו"ח סטטיסטיקת Crash Stats report, הצמיגים היוו כ-35% (סטיית תקן 11.4%±) מהתאונות כאשר "תקלות ברכב" היו סיבה עיקרית לתאונה. כל בעיה בצמיג עלולה לגרום תאונה קשה. הצמיגים הם גורם הכשל השכיח ביותר לתאונות בתחום המכני.
שני סוגים של בעיות עם צמיגים הם הנפוצים ביותר: התפוצצות צמיג וצמיג שחוק. התפוצצות עלולה להתרחש בשל צמיג שאינו מנופח דיו או בשל ניפוח יתר. הצמיג עלול להתפוצץ בעומס או בעת התחממות. צמיגים נקרעים בעיקר עקב הימצאותם של חלקים חדים שלא אמורים להימצא בכביש. גם שינוי חד וחריג בטמפרטורה עשוי לתרום להתפוצצותו.
אשר לנסיעה עם צמיגים שחוקים, עם הזמן סוליית הצמיג מתבלה ומאבדת מסגולותיה הבטיחותיות. צמיג שחוק מייצר סיכון בטיחותי של ממש - אחיזת הצמיג בכביש קטנה מאוד. הדבר נכון במיוחד במזג אוויר חורפי (גשם, בוץ, קרח על הכביש וכדומה). צמיגים שחוקים נוטים להחליק, כלומר מרחק הבלימה גדל, ועימו הסיכון לתאונה. לפיכך חיוני להחליף את הצמיגים לפני שהסוליה נשחקת יתר על המידה. נסיעה עם לחץ אוויר נמוך, מעבר להיותו מסוכן, גורם לבלאי מואץ של הצמיג, להתחממותו ולהעלאת תצרוכת הדלק.
כשל מספר 2: בלמים
על פי דו"ח סטטיסטיקת ה-Crash Stats report, בעיות הקשורות לבלמים היו סיבות קריטיות ל-22% בערך מהתאונות שבהן כשל ברכב היה הסיבה העיקרית להתרחשות תאונה. בלמים גרועים הם גורם מרכזי בהתנגשויות מסוג חזית-אחור, שבהן חוסר היכולת לעצור בזמן גורם לרכב לפגוע ברכב שמלפניו.
אלה הגורמים השכיחים לתאונות הקשורות למערכת הבלמים: בלמים פגומים/שחוקים; דליפות בקווי הבלמים - נוזל הבלם עשוי לצאת ואיכות הבלימה תפחת; תקלות במערכת ה-ABS שנועדה למנוע נעילת גלגלים; רפידות בלמים ודיסקים שחוקים. רפידות הבלמים ובלמי הדיסק נשחקים עם השימוש, והנהג לא מודע לכך. מי שמגדילים את מרווחי הטיפולים מעבר להוראות היצרן, מסכנים את עצמם והמשתמשים בכביש. במשך הזמן לנהג קשה יותר לבלום ומרחקי העצירה גדלים. בכדי למנוע בעיה זו נדרשות תחזוקה שוטפת ובדיקה יסודית של מערכת הבלמים בכל טיפול.
בדיקה טכנית: חייבים לבדוק את עובי הרפידות ולהחליפן בהתאם להוראות היצרן. בעת פירוק הגלגלים, טכנאי שירות מיומן יגלה אם יש בעיות אחרות הקשורות למערכת הבלימה.
כשל מספר 3: היגוי ומתלים
הכשל השלישי ברמת שכיחותו נקשר למערכת ההיגוי והמתלים של הרכב. מערכת ההיגוי היא מכנית. גם אם הגברת הבלימה באמצעים חשמליים או מכניים תיכשל, הנהג יכול להמשיך לבצע פעולות היגוי. ככל שמהירות הנסיעה גבוהה יותר (כלומר הסיכוי לתאונה קשה וקטלנית גבוה יותר), הגברת ההיגוי חשובה פחות.
בעמוד ההגה ישנם רכיבים רבים שיכולים להישבר או להתקלקל. מהדו"ח של NHTSA עולה, כי כשל בהיגוי ובמתלים הוא גורם דומיננטי ב-3% מהתאונות. עם זאת החוקרים מעריכים שהאחוז גבוה הרבה יותר מכיוון שקשה מאוד לאתר את הכשלים האלו לאחר התאונה. צמיגים בלויים למשל קל מאוד לראות, ואילו כשל כלשהו בהיגוי, ובפרט לאחר תאונה ופגיעה ברכב, קשה מאוד לאתר ולתעד. בעיות היגוי ובעיות במערכת המתלים עלולות לגרום לאובדן שליטה על הרכב ברגעים לא צפויים. תחזוקת רכב שגרתית היא הדרך הטובה ביותר למנוע תקלות במערכת ההיגוי.
על פי ממצאי NHTSA, אלה שלושת הגורמים העיקריים לתקלות ברכב שהביאו לתאונות דרכים. ועדיין כמעט 40% מהתאונות שנגרמו עקב כשל מכני ברכב אינן מסווגות.
כשלים מכניים נוספים
אילו כישלונות מכניים אחרים עשויים לתרום לתאונה? לפניכם רשימה של אפשרויות.
פנסים ותאורה: בתנאי ראייה מוגבלים, כגון נסיעה בכביש חשוך בלילה, נסיעה בערפל, או בסערה, הנהג יתקשה הרבה יותר לראות מכוניות על הכביש. פנסים ואורות אחוריים תקינים מאפשרים להגדיל את הנראות באופן ניכר. הדבר לא רק מסייע לנהג עצמו, אלא גם מאפשר לנהגים אחרים לראות את שאר הרכבים בכביש. ההמלצה היא לבדוק את מערכת התאורה באופן יזום בכל ביקור במוסך.
תקינות מגבים: אפילו בישראל היבשה אין לזלזל בחשיבות המגבים. כאשר יורד גשם כבד, הראות מצטמצמת במידה ניכרת. מגבי השמשה הקדמית מסייעים לשפר את הנראות. להבי מגב שחוקים או יבשים יעילים פחות בפינוי של גשם, אבק ובוץ. חשוב לבצע בדיקת חורף עם בוא הסתיו, ובתוך כך לבדוק את מנועי המגבים והידית המשמשת להפעלתם. בכל טיפול תקופתי יש לבדוק את נוזל השמשות.
לסיום, כשלים מכניים אמנם אינם מצוטטים במרבית המקרים כסיבה קריטית לתאונה, אבל הם עשויים להיות גורם-תורם מרכזי ולשמש רקע לתאונה בלי שיבחינו בהם. הנחת העבודה של אנשי מוסך חייבת להיות שיש לבדוק בקביעות את תחזוקת הרכב, לעודד את מחזיק הרכב לפנות למוסך בכל תקלה או שאלה. אבל למרות המאמצים הרבים, תאונות עלולות לקרות גם לנהגים הטובים ביותר וברכבים המתוחזקים ביותר.
עמכם הסליחה
