הכרה בפגיעה בשמיעה של איש מוסך

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדרש לאחרונה לקבוע אם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של מכונאי רכב לבין ליקוי השמיעה שממנו הוא סובל. בעל המוסך, יליד שנת 1950, עבד כשכיר בעל שליטה בתפקיד מכונאי רכב יותר מ-40 שנה. התובע עובד בממוצע 12-8 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, במקום סגור עם פתח אחד. בכתב התביעה נטען שבעבודתו נחשף העובד בפרק הזמן הזה לרעש מזיק מדי יום בין שש לעשר שעות בעוצמה של 91 דציבלים. הרעש נוצר מהעבודה במוסך. העובד טען כי עבד עם פטישי אוויר, קומפרסורים, מקדחות, פטישים רגילים, משחזות, מברגות, כלים פנאומטיים ייעודיים, וכן נחשף לרעשי מנועים של רכבים שמכסי המנועים שלהם מורמים תדיר, מנועי בנזין ומנועי דיזל.
העובד הגיש תביעתו לליקוי שמיעה וטנטון למוסד לביטוח לאומי בנובמבר 2014. תאריך הפגיעה שנרשם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה היה 27 בנובמבר 2013. ב-10 במאי 2015 דחה פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי את ההכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה. בכתב הדחייה צוינו הנימוקים האלה:
"על פי סעיף 84א.(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת לשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.
תדירויות הדיבור הן - 200, 1,000, 2,000 הרץ לשנייה.
תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך, ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך.
תביעתך לנכות נדחית אף היא."

בית הדין מינה מומחה לבחינת הקשר בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש בעבודה. המומחה כתב בחוות דעתו כי בשתי אוזניו של המכונאי יש ליקוי שמיעה בינוני שמחמיר והולך בתדירויות הגבוהות, וכי ליקוי מסוג זה יכול להתאים לנזק שמיעתי הנובע מרעש בעוצמה מזיקה. בחוות הדעת צוין שהאזכור המוקדם ביותר לטנטון אצל התובע מופיע בחומר הרפואי ב-2013, ומאז התלונן 14 פעמים על התופעה. מבדיקות רפואיות עלה שהטנטון אינו רציף, וכנראה נבע מהעבודה בסביבת עבודה רועשת. הביטוח הלאומי טען שאין להסתמך על חוות הדעת, וכי ליקוי השמיעה אופייני לאנשים שעברו את גיל 50, כמותו.
כבוד השופט תומר סילורה מבית הדין האזורי לעבודה בת"א ציין שלפי החוק ההכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה מחייבת ירידה של 20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים. הוא הוסיף כי המומחה קבע שבשתי האוזניים יש ליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור בהיקף זה, וכי הנזק נגרם כתוצאה מרעש בעוצמה מזיקה. לפיכך פסק שקביעותיו של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון. באשר לטנטון הבהיר השופט, לא מתקיים התנאי של טנטון רציף. התביעה התקבלה בחלקה בכל הקשור להכרה בירידה בשמיעה כתאונת עבודה.

האם פגיעה בעת דחיפת הרכב במוסך היא תאונת דרכים?

בבית משפט השלום בת"א נדונה השאלה, אם מאורע שנפגע בו עובד מוסך בעת שדחף רכב הוא "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הפגיעה התרחשה בעת שעובד המוסך דחף עם שניים אחרים מכונית שמנועה דומם לצורך ניודה מרחבת החניה לסדנת החשמל לשם בדיקתה ותיקונה. לאחר כמטר וחצי של דחיפה החליק העובד על נוזל שנמצא על הקרקע, נפל ונחבל.

בית המשפט פסק, כי הוכח שהנזק נגרם משילוב של שלושה גורמים, שלכל אחד מהם תרומה ממשית: (1) פעולת הדחיפה, שהתבטאה בהפעלת כוח פיזי על הרכב, הקלה את איבוד שיווי המשקל של העובד; (2) הנוזל (מפגע עצמאי) - דריכה עליו ערערה את שיווי משקלו של התובע וגרמה לו להחליק וליפול; (3) חוסר זהירות שאפיין את פעולת הדחיפה: התובע עשה כן כשאחז בסיגריה, בכוס קפה וכשהוא נועל נעלי התעמלות לא בטיחותיות שאינן מונעות החלקה.
נסיבות המקרה מקיימות את מבחן הסיכון משום שהפגיעה בוצעה במהלך דחיפת הרכב, פעולה הכרוכה בסיכון תעבורתי. דחיפה היא שימוש תעבורתי ברכב, והחוק נתכוון לפצות מי שנפגע. אין בנוזל שהיה על הקרקע ובהתנהגות הלא זהירה של התובע כדי לנתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין הדחיפה לנזק. מכיוון שהדחיפה עצמה באה בגדר שימוש תעבורתי, לפנינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.