מחשבות בצל אסונות בכביש 90
כביש 90 מגיע לכותרות בגלל השיטפונות בימי גשם, הבולענים ותאונות הדרכים הקטלניות, במיוחד בעת האחרונה. השיטפונות והבולענים הם אסונות טבע, ואילו הקטל הנגרם בתאונות דרכים הוא אסון אדם.
ביום שבו כ-60% מתושבי המדינה הלכו לבחור את ראשי הרשויות המקומיות, הלכו לעולמם בני משפחת עטר ז"ל מהיישוב הקהילתי פסגות - אם, אב ושישה ילדים - בתאונת דרכים שכמוה לא ידעה מדינת ישראל מלבד תאונת הדרכים ב-1985 שהיו מעורבים בה אוטובוס תלמידים ורכבת, ותאונת אוטובוס שהסיע סוכני נסיעות מרוסיה ב-2009.
ימים ספורים לפני כן נהרגו בכביש 90 בני משפחת אביטן ז"ל - אב, אם וביתם התינוקת. מכוניתם נפגעה חזיתית מאוטובוס. כעבור ימים ספורים נהרגו שישה נוספים בהתנגשות חזיתית בין מיניבוס שהסיע פועלים למשאית ליד פצאל.
כל התאונות התרחשו במספר מקומות, על כביש אחד שמספרו 90 ואורכו 479 קילומטרים.
כדרכה, התקשורת המשודרת והכתובה עסקה בכך ימים רבים. פרשנים ומומחים ניתחו את התאונה של משפחת עטר ואת סיבותיה לכאורה עוד בטרם נטמנו המתים בבתי העלמין, והרבה מאוד לפני שהמשטרה גיבשה את דעתה לגבי גורמי התאונה. התקשורת חיברה, מבחינתה בצדק, את שלוש התאונות למרות שלא היה קשר ביניהן, מלבד הפרטים הברורים, שכולן היו חזיתיות וכולן התרחשו בכביש 90.
אינני מתיימר לשמש מומחה שיודע למה ואיך קרתה התאונה ולחלק האשמות. אני רק מבקש להעלות על הכתב הרהורים נוגים שעלו במוחי לגבי תאונות דרכים קטלניות בעקבות התאונות הנוראות שנספו בהן משפחת עטר והמשפחות האחרות באותו כביש.
תשתית
ברור שאם בכביש 90, במקומות שבהם נגרמו התאונות הקטלניות, היו שטח הפרדה רחב דיו ובנוי ושני נתיבים לפחות בכל מסלול נסיעה, היו התאונות נמנעות. הצורך בהרחבה ובהפרדה נכון לכל אורכו של כביש 90, למעט הקטעים שבהם שטח ההפרדה כבר נסלל כמו מאילת ליטבתה. הדבר נכון לגבי כל כביש דו-סטרי שאינו עירוני בכל מקום בארץ, ויש כאלה לא מעט. יצוין כי בחלקים רבים של כביש 90 נתיביו אינם צרים במיוחד ושוליו תקינים.
גם בארצות הברית ובאירופה יש כבישים רבים באזורים שגודש התנועה בהם דל, והם דו-סטריים וללא שטח הפרדה. נהגתי בחו"ל בכבישים צרים למדי, שאף נעדרו סנטימטר אחד של שוליים. באנגליה למשל, בכביש כפרי סואן למדי, התנגשה מראת הצד הימנית שלי במראת הצד של הרכב שבא ממול. האמינו לי שנסעתי בקצה הנכון של רוחב הכביש.
מומחים ופרשנים חישבו את העלות של גדר הפרדה שתוצב בין הנתיבים של כביש 90 לעומת עלות של הרוג בתאונת דרכים למדינה, ומצאו שמשתלם יותר להתקין גדר כזו באותו קטע ולהציל חיים. אבל הדבר צריך להיעשות בכל כבישי המדינה ועם הרחבת הכביש, שאם לא כן, עצם קיומה של הגדר המפרידה עלול ליצור פקקי ענק, אם בגלל רכב כבד שמתנהל לאיטו ואם בגלל משפחה שנמצאת בדרכה לטיול ועצרה כדי להחליף גלגל מפונצ'ר.
אל נא תחשדו בי, אני בעד הרחבות והפרדות ככל האפשר. אבל יחלפו שנים רבות ויושקעו אמצעים רבים עד שכך יהיה בכל הארץ, אם בכלל. ומה בינתיים?
חגורות הבטיחות
פרשנים למיניהם שכלל לא נכחו במקום, מיהרו להסביר שכל הנוסעים שהיו חגורים ברכב נלכדו, כי לחצן הפלסטיק שבאמצעותו משחררים את החגורה הותך מהאש והם לא יכלו להשתחרר. מי אמר להם, מייד לאחר התאונה, שכך היה?
בינתיים הציבור הגיב, ויש מי שקבעו בפזיזות שהחגורה מסוכנת ואין לחגור אותה. שטויות. בתאונה חזיתית שמתרחשת בעוצמה כזו אפשר שהנוסעים ספגו מכות שגרמו להם הלם ואולי אף איבוד הכרה. ואולי, אילו היו הנוסעים בהכרה והדלתות היו נפתחות, היה אפשר לשחרר את החגורה בשבריר השנייה שלפני התכת הלחצנים, אם אכן הותכו.
זו תאונה אחת מיני רבות. כל בר דעת יודע חייהם של כמה בני אדם ניצלו בזכות החגורות שחגרו. אז לקבוע על סמך תאונה זו את כישלונן של חגורות הבטיחות? ראוי לדעת שחגורת הבטיחות אינה מונעת תאונה, אלא עשויה להציל חיים ברבות מהתאונות, לא בהכרח בחזיתיות, אך כאלו שעוצמתן רבה.
הפרשנים
לו הייתי מתבקש לפרשן את התאונה מייד לאחר שקרתה, הייתי מסרב, כי מלבד הבעת צער וזעזוע, לא ידעתי מה לומר. הייתי מוותר על החשיפה למען האמת המקצועית.
פרשנים ידעו לומר מי סטה ולאן, ולמה סטה, וכמה עולה גדר בטיחות, וכמה זמן תימשך התקנתה ועוד כהנה וכהנה. לו נוצלו דקות המומחים והפרשנים להסברה חכמה ונוקבת, בלי קשר לתאונה זו דווקא, על הסכנות הטמונות בטכנולוגיה שמאפשרת לנו להשתמש במחשב כיס (שמשום מה מכונה עדיין טלפון נייד) בזמן הנהיגה, ובכלל על הסחת הדעת בנהיגה, היינו יוצאים נשכרים יותר מאשר מהאזנה לניתוחים המושמעים בלי לדעת את העובדות.
עקיפה
נודע כי המשטרה מאשימה את הנהג שנשאר בחיים בכך שסטה מנתיבו למטרת עקיפה. אכן, אילו הכביש היה אוטוסטראדה עם שטח וגדר הפרדה, היה האסון נמנע. אף על פי כן אינני יכול להימנע מלזעוק: לא בטוח? לא עוקפים!!!
סמים
יומיים אחרי שנקטלה משפחת עטר בתאונה, הודיעה המשטרה על חשדה כי הנהג שסטה מנתיבו, התנגש ברכב המשפחתי ונותר בחיים בזכות רכבו החזק יותר, השתמש בסם מסוג מריחואנה המופק מצמח הקנביס. הקנביס מוכר היום כמזור למגוון מחלות וכאבים. יש הגורסים שצריך לאפשר גישה אליו ושימוש בו לכל דיכפין. אבל האם הוא בטוח לנהיגה?
יבואו נא מומחי הרפואה (לא המגדלים וצרכניהם) ויסבירו לציבור במדויק ובשפה פשוטה, כיצד משפיע סם זה בכלל ועל הנהיגה בפרט: האם הקנביס משפיע על הראייה, על מהירות התגובה, על היציבות, על הקואורדינציה, ובכלל. למדנו שמשקה אלכוהולי משכר, ו"אם שותים לא נוהגים". ומה בדבר הקנביס? כמה זמן אחרי נטילת מנה רפואית אסור לנהוג?
בריאיון בטלוויזיה, ללא קשר לתאונה הקשה, אמרה רופאה מומחית לכאב שקנביס מפחית כאב. "איך הוא משפיע על הנהיגה?" נשאלה, "לא טוב", אמרה. "אבל גם כאב מציק משפיע לרעה על הנהיגה". במקום פרשנויות מלומדות על תאונות דרכים, ספרו נא לציבור שאינו מודע מה פוגע בבטיחות הנהיגה.
אורות דלוקים גם ביום
יש הטוענים שאורות דלוקים ביום נאה בעל ראות טובה תועלתם קטנה ביותר. עם זאת, כל מי שנוהג ברכב יודע מניסיונו שאורות דלוקים ברכב הבא ממול מאפשרים לראותו - ואולי רק להתייחס אליו - מוקדם יותר. כמה מוקדם יותר? חמישה מטרים? עשרה? חמישים? אפשר להניח שבתאונה כמו זו שנגרמה בכביש 90, הבחנה של חמישה מטרים קודם לכן הייתה מונעת את התאונה.
מערכות בטיחות
האם מערכת בטיחות (כגון מובילאיי, אייווקס ומובון) הייתה יכולה למנוע את התאונה? לא בטוח. מערכת בטיחות המחויבת היום בכלי רכב או המסובסדת על ידי משרד התחבורה היא מערכת מתריעה בלבד. הנהג שסטה מנתיבו בלי לאותת היה מקבל התרעה על כך כמובן. הייתה חולפת לפחות שנייה עד שהיה מתעשת ומגיב, ואפשר שזה היה מאוחר מדי. אות מערכת בטיחות רק מתריע על התקרבות יתר על המידה לרכב שמלפנים ועל פנייה או סטייה לא רצוניות (ללא איתות) מנתיב הנסיעה. אדגיש, מערכת בסיסית זו אינה מונעת תאונה, רק מתריעה על פוטנציאל. רכב שמותקנת בו מערכת בטיחות אוטונומית היה מסרב לסטות מהנתיב גם אם הנהג היה בהשפעה של סמים או אלכוהול, או התעסק במחשב (בטלפון הנייד). במקרה כזה הייתה המשפחה האומללה חיה ואף לא הייתה יודעת שניצלה ומה הציל אותה.
האם שבתון הבחירות אשם?
יש שהטילו את האשמה על ההחלטה לקבוע יום שבתון ביום הבחירות. ברור שאם משפחת עטר לא הייתה בוחרת לצאת לטיול ביום השבתון, דבר לא היה קורה לה. אפשר שמישהו אחר היה נפגע מהסטייה המיותרת והאומללה של הנהג הפוגע. אבל לקבוע שהשבתון הוא שגרם לתאונה, זה להאמין בגורל. אישית, אני חושב שהשבתון היה מיותר ויקר למדינת ישראל. כללית, אני בטוח שיש להפנות את האשמה גם למפתחי התשתיות במדינה, אבל בעיקר לנהג הישראלי, שעדיין לא מבין את מגבלות הנהיגה, עדיין לא הפנים שבמהירות 90 קמ"ש הרכב עובר 25 מטרים בשנייה, וב-50 קמ"ש עובר 14 מטרים בשנייה. עיסוק קל ביותר בטלפון מצריך הסטה של העיניים מהדרך לכמה שניות. נסו לנהוג שניות אחדות בעיניים עצומות... בעצם, אל תנסו - האמינו לי.
קטנה לסיום
גם שיחת טלפון שמבוצעת כחוק, עם דיבורית, מסיחה את הדעת. מי לא מכיר את התופעה של פספוס פנייה בצומת בגלל שיחת טלפון חוקית, עם דיבורית? מי אינו מכיר את שיחת הטלפון שנכנסת בעת צפייה בבית במשחק כדורגל למשל או בסרט מתח בטלוויזיה? כהרף עין החמצנו את השער או את תפיסת הרוצח.
בואו לא נהפוך את הרכב שלנו לכלי רצח.
הכותב הינו מנכ"ל ב.ב.ד - בטיחות בדרכים המרכז להדרכה
עמכם הסליחה