גביית תשלום מבעלי כלי רכב לפי היקף נסועה שנתי
לפני זמן מה קראתי בעיתון ידיעות אחרונות מאמר פרי עטו של גד ליאור, עם הכותרת הפתרון לפקקים? "לייקר נסיעה ברכב הפרטי" (22 ביולי 2010). מדובר על הצעה לגבות תשלום מבעלי רכב פרטיים לפי היקף הנסועה השנתית שלהם. לדעתי זה ניסיון של שרת התחבורה מירי רגב לחפש פתרונות מתחת לשולחן, אך ההיגיון בכך ברור: שימוש רב ברכב תורם לגודש.
בישראל ישנם 2.86 מיליון כלי רכב פרטיים. הכבישים לא רבים, וצפיפות התנועה גבוהה. משרד התחבורה חותר לעידוד התחבורה הציבורית ולשימוש בה במקום בכלי רכב פרטיים. הבעיה היא שהתחבורה הציבורית שלנו לא מספיק מפותחת.
תגמול על אי שימוש ברכב
בעבר נעשה ניסיון לקדם פרויקט שנקרא "נעים לירוק". הוא נועד לגרום לנהגים לוותר על רכבם הפרטי בשעות הפקקים תמורת תשלום. במסגרתו נהגים שאוספים טרמפיסטים או לא נוסעים ברכביהם בשעות העומס ונוסעים בתחבורה ציבורית, מתוגמלים כספית.
ישנם רבים שנסיעותיהם העיקריות הן מהבית לעבודה, ואחרים נוסעים הרבה תוך כדי עבודה ולצרכי פרנסה. גם חברות ביטוח החלו לשווק פוליסות לפי נסועה של המבוטח. אם כן יש היגיון בהטלת אגרות גודש, אבל הטלת מס סתמית על נסועה גבוהה, אינה סבירה.
אגרות גודש
בשנת 2010 הוקמה ועדה לטובת "בניית מערך תשלומים ותקבולים התלויים בהיקף השימוש בכלי הרכב ובמאפייניו, ובכלל זה היקף הנסועה של כלי הרכב בתנאי גודש ושלא בתנאי גודש". שר התחבורה אז ניסה לקדם אגרות גודש. למעשה, כבר ב-2008 החליטה הממשלה להקים צוות שיבחן את הנושא, אבל משרד התחבורה לא נקט צעדים בעניין.
לפני כשנתיים וחצי כתבתי על אגרות גודש, והסברתי כי הן דרך הגיונית למנוע פקקים. כפי שמלמדים התרשימים, 56% מהציבור סובלים מהפקקים. גם אז הדגשתי כי בהיעדר תחבורה ציבורית יעילה, ציבור בעלי הרכב יינזק בגלל היעדר אלטרנטיבות.
קיימת הבטחה לפתרון בעיית התחבורה באזור גוש דן. הפתרון העיקרי הוא הרכבת הקלה, אולם כיום נראה שהשלמתה צפויה רק בשנת 2030.
אגרת גודש על כלי רכב פרטיים מוטלת בערים רבות באירופה, כגון לונדון בירת אנגליה. היא אכן יעילה וכדאית במקומות שהתחבורה הציבורית בהם יעילה.
מיסוי הדלק
בעלי רכב פרטי משלמים הרבה בעבור השימוש היומי ברכב פרטי. המיסוי על הדלק גבוה, ומגיע ל-67% בערך מעלות הדלק. כתבה על כך סוניה גורודיסקי בעיתון גלובס בינואר 2019, בכתבה שכותרתה "67% ממחיר הבנזין בישראל הוא מס. זו פשוט שערורייה". תומר הדר כתב לפני ארבע שנים, כי המיסוי על הדלק בישראל - החמישי בגובהו מבין המדינות המפותחות (כלכליסט, 31 באוקטובר 2016). אין ספק שהמיסוי הגבוה מכביד על בעלי הרכב בישראל.
כבישי ישראל
אחת הבעיות העיקריות בעניין העומס בכבישים היא שבתקציבים העומדים לרשות משרד התחבורה לא נעשה שימוש נכון. במילים אחרות, כבישי ישראל מסוכנים, אבל הכספים העומדים לרשות משרד התחבורה אינם משמשים לשיפורם. רק לאחרונה פרסם אסף זגריזק בעיתון הארץ כתבה שלפיה ישנם כבישים "אדומים", שמתרחשות בהם תאונות רציניות (27 ביולי 2020). לדוגמה, בכביש 65 התרחשו בין השנים 2015 ל-2019 164 תאונות ובהן חמישה הרוגים, ובכביש 264, באזור בית קמה, התרחשו באותה תקופה 405 תאונות ובהן 23 הרוגים.
אני סבור שכבר עכשיו יש לדאוג לשימוש ראוי בתקציב משרד התחבורה, להטיל מס גודש שהוא עצמו יחסוך פקקים, ולשכוח מההחלטה להטיל מס על כלי רכב שנוסעים הרבה.
תחבורה ציבורית
במרס 2019 פרסם מבקר המדינה דוח שבו הסביר בין השאר כי צפיפות התחבורה בישראל לקילומטר כביש היא הגבוהה ביותר מבין כל המדינות החברות ב-OECD, והיקף השימוש בתחבורה הציבורית קטן (ראו למעלה גרף שפרסם מבקר המדינה).
בדוח מוסבר כי רמת השירות נמוכה, ישנם ליקויים במערך האוטובוסים ובפעילות הרכבת, וכי קיים מחסור בתשתיות לתחבורה ציבורית. מדבריו עולה כי גם מבקר המדינה חושב שהתחבורה הציבורית בארץ איננה מהמשובחות.
לסיכום, הבעיה המרכזית בתוכנית לגבות תשלום מבעלי רכב פרטיים לפי היקף הנסועה השנתית שלהם, היא איך להפריד בין אלה שיש להם נסועה גבוהה בשל עבודתם לבין אלה שמבלים ויוצאים לטיולים ובשל כך נסועתם גבוהה. אני סבור שזו בעיה קשה, שאין לה פתרון. לעומת זה באגרות גודש יש היגיון - מניעת נסיעות בכבישים עמוסים - אבל הן לא נכללות בתוכנית. גם פיתוח התחבורה הציבורית איננו מתקדם על פי התוכניות, ואני סבור שכאן טמונה הבעיה המרכזית.
הכותב הינו יועץ ליסינג לציי רכב, יזם את פעילות הליסינג התפעולי בישראל. horowitz.advisors@gmail.com
עמכם הסליחה