לדוקאטו יש פינה חמה אצלי בלב. וזאת למה? מכיוון שהדוקאטו מבחינתי הוא לא סתם מסחרית. מדובר במסחרית שיש לי חלק לא קטן בסיפור ההצלחה שלה בארץ, מהתקופה שבה עבדתי בסמל"ת, יבואנית פיאט, אלפא-רומיאו ולנצ'יה אז, והיום יבואנית גם של ג'יפ ודודג' וראם וסובארו ואיווקו ופרארי ומזראטי וקרייזלר ובטח שכחתי מישהו.
דוקאטו הוא אחד הדגמים הראשונים שהיווה שיתוף פעולה בין יצרנים מתחרים, במקרה הזה פיאט וקבוצת פיג'ו-סיטרואן, שהקימו לפני יותר מ-40 שנים חברה משותפת שנקראה SEVEL (בעברית זה לא נשמע טוב, אבל מדובר בראשי תיבות של "החברה האירופית לייצור רכב מסחרי קל"). המפעלים של SEVEL הוקמו בצרפת ובאיטליה, ולימים גם בארגנטינה ובפרו, ושם יוצרו הדוקאטו ואחיו לבית פיג'ו וסיטרואן - פיג'ו בוקסר וסיטרואן ג'אמפר. היום, אגב, SEVEL מייצרת גם את טויוטה פרואייס שמבוססת על הדגם המסחרי הקטן יותר של השותפות הזו, שמוכר אצלנו בארץ בעיקר כסיטרואן ג'אמפי.

אבל נחזור לתחילת הרומן שלי עם הדוקאטו. למרות שהדגמים של שלוש היצרניות האירופיות זהים כמעט לחלוטין למעט הסמלים, מסיבות היסטוריות היה לדוקאטו בזמנו שם פחות טוב כאן בישראל, והשוק התחלק ביחס של שליש לשני-שלישים: שליש לטובת הצרפתים, כלומר הצרפתים מכרו פי שניים מפיאט. כל זה היה נכון עד להחלפת הדגם בשנת 1993. אז, כדי לרענן את התדמית של הדוקאטו, החלטנו בסמל"ת להעניק לו שם חדש (רק בישראל, באירופה הוא המשיך להיקרא דוקאטו). השם שבחרנו היה "הרקולס", שם שאני גאה לומר שאני בחרתי, ובליווי מהלך שיווקי מוצלח הפכנו את הקערה על פיה. מאז ועד היום, במשך קרוב ל-30 שנים, דוקאטו הוא המותג המוביל בקבוצה זו.
נחזור להווה. בשנת 2019 עבר הדוקאטו מתיחת פנים קלה, שהתמקדה בעיקר בשינויים "מתחת לעור" - מנוע חדש, אביזרי בטיחות חדשים וגם תיבת הילוכים אוטומטית, לראשונה זה שנים. מבחן הדרכים היה אמור להיערך בתחילת השנה שעברה, כשהדגם הגיע לארץ, אבל האירועים הבריאותיים החריגים דחו אותו לסוף השנה.
המפגש הראשון שלי עם הדוקאטו האוטומטי הזכיר לי עוד עובדה מעניינת. כשביצענו בזמנו את ההזמנות הראשונות מחו"ל של הדגם החדש, הציע מנהל המותג אז שבמקום להזמין את כל הרכבים בצבע לבן, כפי שהיה מקובל עד אז, ולמען האמת די מקובל גם היום בתחום הרכב המסחרי, נביא אותם במגוון צבעים. עשינו את זה, וגם כאן זכינו להצלחה רבה. גם דוקאטו האוטומטי שבחנתי לאחרונה היה צבוע בצבע שאינו לבן, אלא בצבע טורקיז-אפרפר יפה, שמאפשר לו לבלוט בין המסחריות הלבנות הגודשות את כבישינו, גם בלי מדבקות הפרסומת המכסות אותו מכל עבר.

תצורות והנעות

כמו כל רכב מסחרי, הדוקאטו מיוצר בשפע של תצורות מרכב ושילובים של מנועים ותיבות הילוכים. לדברי פיאט, קיימות יותר מ-1,000 גרסאות של מרכבים, ובשילוב המנועים ותיבות ההילוכים אפשר לקבל בערך 10,000(!) גרסאות של דוקאטו החדש.
לא כל התצורות יגיעו לארץ כמובן, אך מגיע מגוון גדול למדי של תצורות מרכב, החל בחד קבינה ושלדה לצורך התקנת מרכבים, דרך חד קבינה ודאבל קבינה עם ארגז וכלה במסחרית סגורה במגוון מידות. הדגם שבחנתי היה מסחרית סגורה בינונית-גבוהה, באורך כולל של 5,413 מ"מ וגובה של 2,524 מ"מ. אפשר לקבל גם גרסה נמוכה וקצרה באורך של קצת פחות מחמישה מטרים וגובה של 2.25 מטרים, ובקצה השני של הסקאלה נמצאת מסחרית במידה XL באורך של 6.36 מטרים וגובה של 2.76 מטרים, המעניקה נפח הטענה של 16.5 מ"ק, בדיוק כפול מזה של הגרסה הקטנה ביותר. לגרסה שבחנתי נפח הטענה של 11.3 מ"ק ועומס מורשה של 1,860 ק"ג, ולדברי החברה הוא הגדול ביותר בקבוצה מכיוון שהמשקל המרבי הכולל של הרכב הוא 3,995 ק"ג.
כל הגרסאות מונעות באמצעות מנוע חדש העומד בתקן פליטת המזהמים Euro 6d-T. זהו כמובן מנוע טורבו-דיזל, המצויד במגדש טורבו בעל גיאומטריה משתנה ומצנן ביניים. למנוע נפח של 2.3 ליטרים והוא מוצע בחו"ל בארבע גרסאות הספק, מ-120 עד 180 כוחות סוס, שמתוכן מגיעות אלינו שתיים: 140 ו-180 כוחות סוס. הדגם שבחנתי מצויד במנוע בעל ההספק הנמוך מבין השניים, ומפיק מומנט של 35.6 קג"מ ב-1,400 סל"ד.
חידוש בעל משמעות רבה יותר מבחינת חטיבת ההינע הוא תיבת ההילוכים האוטומטית. לתיבה זו תשעה הילוכים (כמו מרצדס V-Class שבחנתי לאחרונה). לתיבה, מתוצרת ZF, שלושה מצבי נסיעה (חסכוני, רגיל וכוח).

[image_gallery]

אבזור בטיחות ואבזור מפנק

חידוש נוסף שניכר במתיחת הפנים, והוא לא פחות חשוב, נעשה בתחום הבטיחות. תחום זה תופס בשנים האחרונות תאוצה רבה מאוד ונעשה מרכיב מרכזי בכלי הרכב המודרניים. אם בעבר התפעלנו מרכב שהיו לו ABS, EBD ומערכות בקרת יציבות ואחיזה, הדוקאטו מצויד במערכות האלו לצד מגוון עצום של מערכות בטיחות ועזרים לנהג. יש בו כמעט כל מערכת שקיימת כיום בשוק: מערכת למניעת התנגשות קדמית עם בלימת חירום אוטונומית, התרעה על סטייה מנתיב, זיהוי כלי רכב בשטחים מתים, התרעה על תנועה חוצה מאחור, בקרה אוטומטית של האלומה הגבוהה של הפנסים הראשיים וזיהוי תמרורים. היחידים שחסרים כדי להפוך אותו למושלם מבחינה בטיחותית הם בקרת שיוט מסתגלת ומערכת לשמירת הרכב בתוך הנתיב.
למערכות אלה יש להוסיף מערכות "רגילות" יותר כגון בקרת שיוט ומגביל מהירות, מצלמה אחורית וסיוע בזינוק בעלייה, ובצד הבטיחות הפסיבית שתי כריות אוויר קדמיות ודוושות בעלות מנגנון קריסה.
גם האבזור בדוקאטו ממחיש את הדרך הארוכה שעשו המסחריות מאז שהיו כלי רכב בסיסי לעבודה. יש בו חלונות חשמליים, נעילה מרכזית, מראות צד חשמליות שמתקפלות אוטומטית עם נעילת הרכב, תא כפפות מקורר, חיישנים להפעלת התאורה הקדמית ומגבי השמשות, מושב נהג הידראולי עם שפע של אפשרויות כוונון וכמובן מערכת שמע עם צג מגע שבעה אינץ', הכוללת Apple CarPlay ו-Android Auto ודיבורית Bluetooth. אם הייתי צריך לציין כאן חוסרים, הייתי מציין בעיקר את מערכת מיזוג האוויר הידנית, ולא מערכת בקרת אקלים, וכן שהצג קטן קצת במונחים של שנת 2020.
בדוקאטו שפע של מקומות אחסון: מדף אחסון עליון, שני תאי כפפות (העליון מקורר כאמור), תאי אחסון בדלתות, תאי אחסון פתוחים בתחתית הקונסולה המרכזית, ומחזיקי ספלים ולוח מלחצת למסמכים הנמצאים בחלק המרכזי של משענת הגב של המושב האמצעי, שמתקפלת כלפי מטה.
תא המטען גדול למדי, ובגרסה שבחנתי מצויד בסט דיפונים מהרכבה מקומית. טבעות העגינה על הרצפה והדפנות הן ציוד מקורי. הדלתות האחוריות נפתחות עד 90 מעלות במצב רגיל, ואפשר לפתוח אותן גם ל-180 מעלות בשעת הצורך.

בעיר ומחוץ לה

בנסיעה אין הפתעות. המנוע החזק מאפשר לדוקאטו להשתלב בתנועה ללא רגשי נחיתות, בוודאי כשהוא ריק כמו בנסיעת המבחן שלי. הוא מגיב היטב לכל לחיצה על דוושת ההאצה, והודות לסיוע בבלימת חירום - גם ללחיצה על דוושת הבלמים, כפי שלמדתי על בשרי כשנאלצתי לבצע בלימה כזו כשרכב שנסע לפני בכביש המהיר בלם לפתע, והייתי בטוח שלא אצליח להימנע מפגיעה בו. אבל הדוקאטו עצר הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי. תיבת ההילוכים האוטומטית מקלה כמובן מאוד את הנסיעה, ועושה את עבודתה היטב, כך שלא ניסיתי אפילו לעבור למצבי הנהיגה האחרים או לתפעול ידני. מערכות הסיוע לנהג עובדות יפה, ולצערי המחישו לי בעיקר עד כמה אני לא שומר על מרכז הנתיב.
הדוקאטו גם קל לתמרון בעיר, עם קוטר סיבוב בין מדרכות של 12.5 מטר - קטן במטר אחד בערך מזה של רנו טראפיק שבחנתי לאחרונה, שאורכו הכללי זהה.
החברה אינה מספקת נתוני תצרוכת דלק, אבל בינינו, גם לאחר המעבר לתקן WLTP, תצרוכת הדלק שאפשר להשיג עדיין רחוקה מהנתון הרשמי. נסיעת המבחן שלי הייתה מורכבת כרגיל בעיקר מנסיעה בינעירונית, עם גיחות עירוניות קלות, והמטען שהעמסתי לא דגדג את העומס הרשמי המורשה. תצרוכת הדלק שלי הייתה 12.3 ק"מ לליטר, דומה לזו שהשגתי ברנו טראפיק שמידותיו קטנות הרבה יותר (רוחב וגובה), וטובה בהרבה מזו של האחות הגדולה, איווקו דיילי חמישה טון, שבחנתי בתחילת השנה.
והמחיר, לסיום: 250,000 ₪ לפני מע"מ, לא כולל הדיפונים המקומיים שמותקנים ברכב ההדגמה. דיפונים אלה - רצפת אלומיניום וציפוי דפנות בדיקט - מוסיפים למחיר 12,000 ש"ח + מע"מ. צריך לזכור כמובן שהרכב מוגדר כמשאית, והדבר מזכה את בעליו בכל ההטבות שיש למשאית לעומת רכב מסחרי רגיל.

סיכום

האמת, אני יכול להיות גאה בדוקאטו החדש. העדכון האחרון מיישר קו עם החידושים האחרונים בתחום הן מבחינת חטיבת ההינע הן מבחינת הבטיחות, דברים שיסייעו לו מן הסתם לשמור על מעמדו כמוביל הקטגוריה גם בשנים הבאות. גם האחריות המקיפה, לחמש שנים או 250,00 ק"מ, תסייע בכך.