[מגהמה 196 - דט גנרטורים - טופ 1]

בחלקה הראשון של סידרת כתבות זו, שבה שני חלקים, הוזכרו תשתית התחבורה ביפן, תחבורה ציבורית ותנועת הרכבות בטוקיו. בחלק זה ידווח על תשתיות התנועה באוטובוסים, תנועת הולכי הרגל, תעשיית הרכב המקומית, תמיכה ממשלתית בתעשייה זו ועוד.

תשתיות התנועה באוטובוסים

ברוב תחנות ההמתנה לאוטובוסים מותקן שילוט עם ציור שמראה את מיקומו האמיתי של האוטובוס שמחכים לו: מרוחק, מרחק בינוני או קרוב. אם לפי הציור האוטובוס קרוב, יחלפו מספר שניות עד שיופיע. הנסיעה זמינה ונעימה, והנהג כורז על היעד הבא. כמו ברכבות, גם באוטובוס מותקן שילוט אלקטרוני ביפנית ובאנגלית. אין דיבורים בנסיעה. היפנים מקשיבים לחדשות ולמוסיקה באמצעות אוזניות אלחוטיות לטלפון הנייד.
אוטובוסים בינעירוניים עשויים להיות חלופה זולה לרכבת. לכל עיר מרכזית ישנה לפחות חברת אוטובוסים אחת המקשרת בינה לבין ערים אחרות ביפן. אוטובוס המוגדר "אוטובוס לילה" מצויד במושבים מתכווננים, בכל שורה ישנם שלושה מושבים ושני מעברים. ברוב אוטובוסי הלילה ישנם שירותים, ובחלק מהקווים משתמשים באוטובוסים קומתיים.
בערים המרכזיות משתמשים באוטובוסים כאמצעי תחבורה משני או משלים לרכבת, ואילו בערים שבהן רשת הרכבות פחות נרחבת, נחשבים האוטובוסים לדרך תחבורה מרכזית ויעילה. באוטובוסים העירוניים עולים מהדלתות הקדמיות ויורדים מהדלתות האחוריות, אבל ישנם גם אוטובוסים שסדר העלייה והירידה בהם הפוך. בעת העלייה והירידה מכניסים למכונה כרטיס רב-פעמי. המכונה תוריד את דמי השימוש לפי מרחק הנסיעה. אם הכרטיס חד-פעמי, יש להכניסו למכונה בכניסה, ולשלשל את סכום הכסף ביציאה בהתאם לצג אלקטרוני ליד פתח הכנסת הכרטיס.
ישנן שתי אופציות להגיע משדה התעופה לטוקיו: שירות של אוטובוסים-לימוזינות שעוצרים בכל המלונות המובילים בעיר, או באמצעות אוטובוסים היוצאים בתדירות גבוהה יותר אך לא עוצרים בכל המלונות. מי שנוסע באחרונים צריך להביא בחשבון שיהיה עליו להמשיך את הנסיעה באמצעות מוניות, שהן, כצפוי, אמצעי התחבורה היקר ביותר בטוקיו. אם זה לא מספיק, המוניות לעיתים קטנות מהמוכר לנו, ולפיכך המקום למזוודות מוגבל.

תנועת הולכי רגל בערים

הולכי הרגל בהמוניהם הולכים בסדר מופתי בכל מקום. לאורכה של כל מדרכה בערים המרכזיות קיים פס סימון צהוב בולט, שהולכי הרגל ינועו בצדו השמאלי. בדומה לתנועת המכוניות בצד שמאל, כך מתנהלת תנועת ההולכים במדרכות, במעברי החצייה ובמדרגות הנעות. איש לא יפר את הסדר או ינסה ללכת על שבילי אופניים מסומנים. החינוך להתחשבות הדדית ולמשמעת עצמית נובע מהתרבות המושרשת ליעילות.
בערים הוקמו מעברים עיליים ומעברים תחתיים יפים ומצוחצחים בניקיונם, המאפשרים לחצות כבישים סואנים. במרביתם העלייה והירידה נעשות במדרגות נעות.

סדרני תנועה במדרכות

כל חניון, ובמיוחד תת-קרקעי, שהכניסה אליו והיציאה ממנו כרוכות בנסיעה על המדרכה, מחויב להחזיק סדרני תנועה שאחראים לבטיחות של משתמשי המדרכה ולשלוותם של הולכי הרגל. בדרך כלל ניצבים שניים, ולפעמים גם שלושה סדרנים. הם לבושים מדים, עטויים כפפות וחמושים במשרוקית. הם עוצרים את המכוניות היוצאות, מעכבים את אלה שמבקשות להיכנס אליו מהרחוב, ותמיד נותנים להולכי הרגל זכות קדימה. בהחלפת המשמרות נכללות הצדעה וקידות מסורתיות.
תופעה מוזרה זו מעוררת בקרב התייר רושם של שיטור עודף, אבל למעשה הוא פותר את בעיית החניונים הממוקמים בחזיתות בניינים והופכים את המדרכה לצמתי דרכים שמסכנים את העוברים והשבים. הדבר חשוב במיוחד ביפן, מכיוון שכמעט אי אפשר להחנות מכוניות פרטיות ברחוב. יש חניונים תת-קרקעיים ענקיים ויקרים במיוחד, המכילים מאות מכוניות, גם ברחובות מסחריים הומי אדם.

תעשיית הרכב היפנית

תעשיית הרכב היפנית היא אחת מתעשיות הליבה של הכלכלה, והיא ענף היצוא הרווחי ביותר של יפן. התעשייה מרכזת פעילות של מספר חברות ענק, וכן יצרנים וספקים המשתתפים בתהליך הייצור של המכוניות והחלקים. יצרניות הרכב היפניות תופסות כ-27% מסך המכירות בעולם, וחולקות את נתח השוק לפי גודלן: טויוטה, ניסן, הונדה, מזדה, מיצובישי, סוזוקי, סובארו, לקסוס ואיסוזו. יכולת הליבה של יפן בתעשיית הרכב היא ללא ספק המובילה בעולם, ויש לה ניסיון בתכנון וייצור של רכבים, מערכות וחלקים מכניים ואלקטרוניים.
יפן היא גם ביתם של מספר חברות גדולות המייצרות אופנועים, טרקטורים ומנועים. תעשיית כלי הרכב ביפן מעסיקה 5.5 מיליון עובדים, 8.7% מכוח העבודה אחראים ל-5.4% מהתל"ג. בשנים האחרונות מתמקדת התעשייה בייצור רכבים יעילים יותר מבחינת תצרוכת דלק, עם דגש ברכבים חשמליים וברכבים היברידיים. יפן נתפסת כאחת המובילות בעולם בבטיחות בדרכים, והיא שואפת ליישם טכנולוגיה מתקדמת בתעשייה כדי להפחית את מספר הנפגעים בתאונות.
מאז שערוריית "דיזלגייט", דעת הקהל העולמית מרחיקה את שוק הרכב ממנועים מזהמים. נראה כי החברות היפניות, כגון טויוטה וניסן, ערוכות למהפכה הזו טוב מכולן. השוק היפני היה סקפטי בכל הנוגע למנועי דיזל כבר מההתחלה, והיצרניות הציגו שיעור נמוך מאוד של מנועי דיזל לעומת מתחרותיהן בשוק האירופי. רק לאחרונה הודיעה חברת ניסן, כי החליטה להפסיק למכור ברחבי אירופה רכבים ממונעים בדיזל, וכי היא מתמקדת ברכבים מחושמלים.

עידן התחבורה החכמה

מכוניות הדור הבא הן עתירות טכנולוגיה, ומשולבת בהן מערכת חכמה ועשירה בחיישנים ובמחשוב, המתקשרת עם הסביבה ומספקת שירות תחבורה על בסיס מזדמן. השאיפה היפנית היא שב-2025, החברות המובילות בתעשייה המקומית ישלבו באופן נרחב מכוניות אוטונומיות, ולאורך זמן התהליך ישפר מהותית את הבטיחות.
ארבע מגמות-על דוחפות את תעשיית הרכב העולמית: הרכב החשמלי, הרכב המחובר, הרכב האוטונומי והרכב השיתופי. מגמות אלו משפיעות על כל השרשרת ביפן - מנותני שירותים עד ליצרני רכב ויצרני חלקים. מנוע בעירה פנימי יוחלף במנוע חשמלי ובמנוע היברידי, יוזן בדלק חלופי, מימן וחשמל, ינוהל אלקטרונית ודיגיטלית, יחובר לתקשורת WIFI, BLUETOOTH ו-G5, ובמקום נהיגה עצמית - נהיגה אוטונומית. עד שנת 2030, אחת מכל חמש מכוניות תהיה ברמת נסיעה אוטונומית 3 או יותר מזה, והטכנולוגיה תיהפך לאלמנט בסיסי. ישנם מכשולים רבים, כמותית ואיכותית, שתעשיית הרכב היפנית חייבת לפתור כדי להביא את הבשורה לידי מימוש מסחרי. המשוכה הגדולה ביותר כיום היא היעדר מסגרות רגולטוריות ברורות המגדירות את קווי המתאר של האופן שבו מוצרים אלו יכולים להיות זמינים לצרכנים.
להבדיל מהרכב החשמלי, תעשיית הרכב היפנית אינה מובילה עולמית של תחום הנהיגה האוטונומית. מתוך עשר חברות בכל העולם, רק טויוטה משולבת, אך ממוקמת אחרי חברות ענק אחרות: בוש, אודי, קונטיננטל, פורד, GM ו-BMW.

תמיכה ממשלתית בתעשיית הרכב

שוק הרכב היפני הולך ופוחת במונחי מכירות של רכב חדש בשל האלטרנטיבות המשתפרות של התחבורה הציבורית ועקב הזדקנות החברה, במיוחד באזורים עירוניים. כדי להתמודד עם מגמות אלו, יצרני הרכב היפנים מנסים למצוא מקורות הכנסה חדשים ומחדירים טכנולוגיות חדשות ושירותים מחוברים. הארגון היפני JAMA של יצרני הרכב, אחת הקבוצות העסקיות המשפיעות ביותר במדינה, עובד עם מפת דרכים להשגת תחבורה בטוחה ויעילה לכל משתמשי הכביש באמצעות נהיגה אוטונומית. התוכנית מכוונת לצמצום תאונות וגודש ולשימוש אופטימלי בכבישים.
למפת הדרכים טווח ארוך, והיא מגלמת תפיסה של הנגשה, אימוץ ויישום מורחב של טכנולוגיות נהיגה אוטונומיות במגוון סביבות נהיגה. פיתוח מכוניות אוטונומיות צפוי להיות קריטי לצמיחה של כלכלת יפן, והממשלה קידמה פיתוח תשתיות כאחת מהאסטרטגיות של צמיחת הליבה שלה. הממשלה מעוניינת למנף גם את אולימפיאדת הקיץ הקרוב של שנת 2020 כהזדמנות להציג את המומחיות של יפן במכוניות אוטונומיות ולהפוך את טוקיו לעיר נהיגה עצמית. ראש הממשלה רוצה צי של מוניות, אוטובוסים, משאיות וכלי רכב פרטיים בכבישי טוקיו.

אשר לכלכלה הגלובלית, יצרני הרכב היפנים מייבאים חלקים ורכיבים בשיעורים הולכים וגדלים. הממשלה מעודדת את היצרנים המקומיים לגוון את היצע המוצרים שלהם כדי ליצור תחרות עם ספקים מחו"ל. ההשקעה השנתית במחקר ופיתוח בתעשיית כלי הרכב ביפן מסתכמת ביותר מ-18 מיליארד דולר, שהם כ-21% מההוצאות על מחקר ופיתוח בכל מגזרי התעשייה. כיום יצרני הרכב ביפן מתמקדים בשווקים זרים ומחפשים להשקיע בטכנולוגיות מתקדמות ובחדשנות בענף הרכב מחוץ ליפן. הם אף מגלים עניין רב בחברות הישראליות הידועות בחדשנותן.
בתערוכה האחרונה והגדולה ביותר באסיה לטכנולוגיות מתקדמות בענף הרכב, שהתקיימה בטוקיו, AUTOMOTIVE WOLD, הציגו מספר חברות ישראליות מובילות מתחום התחבורה החכמה. בין שאר ההתמחויות שהוצגו: טכנולוגיות אוטונומיות, ראיית מחשב, שליטה קולית, מערכות ניהול תחבורה, מחווה והכרה גרפית, אבטחת סייבר, שירותים מבוססי מיקום וחיסכון באנרגיה.

* מומחה לטכנולוגיית הרכב ולבטיחותו.